<h1>ספר השטרות לרבינו יהודה אלברצלוני</h1>
<h2>דף י.</h2>
והשטר הששי הוא שטר אירוסין. ואשכחן בנוסחי עתיקי בקצת חיבור השטרות דכת' בהו הכי שטר אירוסין וזהו טופסו. זכרון עדות שהיה בפנינו ביום פלוני בירח פלוני בשנת פלוני למניינא דרגילנא למימני ביה במתא פלוני דעל מקום פלוני מותבה איך פלוני בר' פלוני אמ' לפנינו הוו עלי עדים וקנו ממני וכתבו וחתמו עלי בכל לשון של זכות ותנו לה לפלונית בת פלוני דילהוי בידה לזכי מחמת שקבלתי עלי מעכשיו בקנין גמור למיכתב לה בכתובתה בשעת נשואין כ"ה זוזי דחזו לה מדאוריתא ולהוסיף לה במתנה כך וכך זוזי טבי ותקילה תמניא זוזי בדינרא ומזונה וכסותה וסיפוקה וקנינא מפלוני בר' פלוני לפלוניתא ארוסתיה בכל מאי דכתי' ומפורש (לכלא) [לעילא] במנא דכשר למיקניא ביה וכל שופרא דשטרא והכל שריר וקיים ולעניות דעתין האי נוסחא דהאי שטרא לא מיקרי שטר אירוסין כי זה בכלל. ויש נמי מי שכתבו בספרו בהאי לישנא. ספר אירוסין בכך וכך לשבת בכך וכך לחדש פלוני איך פלוני בר' פלוני אמ' לה לפלונית בת פלוני בתולתא הואי לי לאנתו כדת משה וישראל וכתיבנא ליה מהר בתוליכי כסף מאתן דחזו ליכי מדאוריתא וצביאת מרת פלונית דא והות לפלוני דנן לאנתי וכן התנה לה לפלוניתא ארוסתו כדי שיכתו' בכתובה ליום נשואיה כך וכך דינרין וכך וכך זהובים כך וכך בגדים כל אלו שיכתבו בכתובתה כשאר נכסים שהביאה מבית אביה לבית בעלה וכך אמר פלוני דנן אחריות כתובתה דא קבלית עלי ועל ירתאי בתראי להתפרעא מכל שפר ארג נכסין וקינינין וכו' עניינא דשטרא וגם זו אינה שטר אירוסין אבל שטר אירוסין לעניות דעתין הוא שאמרו עליו רבותי' חכמי המשנה והתלמוד [קידושין ב' ע"א] האשה נקנית בכסף בשטר ובביאה ושטר הוא שטר אירוסין. ואמרינן בבריתא [שם ט' ע"א] בשטר כיצד כת' לה על הנייר או על החרס אעפ"י שאין בו שוה פרוטה בתך מקודשת לי בתך מאורסת לי בתך לי לאנתו מקודשת. מתקיף לה רבא והא לא דמי האי שטרא לשטרא דזביני התם [מוכר] כותב שדי מכורה לך והכא בעל כותב בתך מקודשת לי, ופריק רבא הכא כי יקח איש אשה בלוקח תלא רחמנא לכתו' שהוא הבעל התם ומכר משדה וגו' במוכר תלא רחמנא למכור ודחינן להאי סברא ואסקא רבא אלא הילכתא נינהו ואסמכינהו רבנן אקראי. ואמ' רבא אמ' רב נחמן כת' לו על הנייר או על החרס אעפ"י שאין בו שוה פרוטה בתך מקודשת לי בתך מאורסת לי בתך לי לאנתו בין על ידי אביה בין ע"י עצמה מקודשת מדעתו והוא שלא בגרה. כת' לה על הנייר או על החרס אעפ"י שאין בו שוה פרוטה הרי את מקודשת לי הרי את מאורסת לי הרי את לי לאנתא בין ע"י אביה בין ע"י עצמה מקודשת מדעתה והוא שבגרה. בעי ריש לקיש שטר ארוסין שכתבו לקדש בו את האשה בעינן כתיבה לשמה או לא מי מדמינן ליה לגט דבעינן כתיבה לשמה או הויות להדדי מדמינן ומה הויה דכסף לא בעינן לשמה אף הויה דשטר לא בעינן כתיבה לשמה, ומסקינן בתר דבעיא הדר פשטה ויצאה והיתה מה יציאה דגט בעינן כתיבה לשמה אף הויה דשטר אירוסין בעינן כתיבה לשמה. איתמר כתבו לשטר אירוסין שמתקדשת בו לשמה ושלא מדעתה רבא ורבינא אמרי מקודשת מאי טעמא דמקשינן הויה ליציאה מה יציאה דכתיבת גט לשמה ושלא מדעתה אף הויה דשטר אירוסין כך. רב פפא ורב שרביא אמרי אינה מקודשת מה יציאה בעינן דעת מקנה אף הויה נמי בעינן דעת מקנה. ומותבינן עלייהו אין כותבין שטרי אירוסין ונשואין אלא מדעת שניהם מאי לאו שטרי אירוסין ממש לא שטרי פסיקאתא וכדרב גידל דאמ' כמה נותן אתה לבתך כך וכך ולבנך כך וכך, ואיכא מרבוותא מאן דפסק דהלכתא כרב פפא ורב שרביא שאם כתבו לשטר אירוסין לשמה ולא כתבו מדעתה שאינה מקודשת האשה בלא שטר אירוסין כיון שנכתב שלא מדעתה ואע"ג דמשנינן בהא דמקשינן עלייהו בשטרי פסיקאתא וכדרב גידל [ההוא] (א)שנויי [הוא ו]לא סמכינן אשנויי. ויש מי שאומרין דהלכתא כרבא ורבינא דאמרי מקודשת וכת' ר"ח הכי ודבר זה צריך עיון. וכיון דלא פשיט לן מילתא צריך למעבד לחומרא ולמכתב לשטר אירוסין לשמה ולדעתה וזהו שטר אירוסין שאמרנו עליו שכותב על הנייר לשם האשה הרי את מקודשת לי הרי את מאורסת לי הרי את לי לאנתו ומוסרו לה בפני שנים עדים והיא מתקדשת בו. ויש מי שנוהגין לכתו' בו הכי הרי את מקודשת לי כדת משה וישראל, ויש נמי מי שאומרין שאע"פ שכות' בו בשטר הכי צריך למימר לה בפני עדים כשמוסרה לה הרי את מקודשת לי בזו השטר כדת משה וישראל. ירושלמי [קידושין פ"א ה"א] בשטר הדא דתימ' בשטר שאין בו שוה פרוטה אבל אם שוה כסף הוא והאידנא לא צריכינן לכל הני דקדוקי דנהיגי עלמא לקדושי בטבעת של זהב ואין מקדשין בביאה ולא בשטר כלל ונסתלקו מכל המקומות קידושי ביאה ושטר ולא נהגינן בהו אלא בכסף בלבד.
והשטר השלשים וחמש הוא שטר כתובת יבמין. ואע"פ שכתבנו דיניה וענייניה בהלכות ייבום וחליצה חזרנו כאן נוסחא דכתובה להחזירו ולקובעו בסידור השטרות ואע"פ שמיבם היבם את יבמתו אינו רשאי אלא לאחר שימתין שלשה חדשים [יבמות מ"א ע"א] כדמפורש בהלכות יבום וחליצה וכמו כן נמי אע"פ שבדורות הראשונים לא היו כותבין שיעבוד כתובות יבמין אלא על נכסי הבעל הראשון שנפטר וכדתנן גבי יבמות [שם ל"ח ע"א] כנסה הרי היא כאשתו לכל דבר ובלבד שתהא כתובתה על נכסי בעלה האידנא תקינו רבנן על נכסיו דידיה כשאר כל כתובות דעלמא כדאמרינן [שם ל"ט ע"א] ואי לית לה מראשון תקינו רבנן משני כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה ולכך נוהגות היום כשאר כל כתובות. והדין נוסחה. ברביעי בשבת בכך וכך לירח פלוני בשנת פלונית למנין שאנו מונין כאן במתא פלונית צביתי ברעות נפשאי ואמ' קדמנא פלוני בן פלוני אחי (דמואבי) [דמן אבי] הוה ושכיב וחיי לרבנן ולכל ישראל שבק וברא וברתא ומוקים שמיה בישראל לא שבק ושבק הדין איתתא פלונית בת פלוני ואנא פלוני בר פלוני חזינא ליבומי יתה מן אוריתא ולמיזן יתה ולפרנס יתה כדכתי' בספר אוריתא דמשה יבמה יבא עליה ושמעת פלוניתא דא ואיתיבמת לה לפלוני בר פלוני והות ליה לאינתו ואמ' לה פלו' כען הבי (ויבק) [ויבם] יתיכי כדת משה וישראל בדיל לאוקומי לאחי מיתנא שמא בישראל כמא דכתי' והיה הבכור אשר תלד יקום על שם אחיו המת ולא יכרת שמו בישראל ואנא אפלח ואוקיר ואזון ואפרנס ואסובר יתיכי כהלכת גוברין יהודאין דפלחין ומוקרין וזנין ומכסין ית נשיהון בקושטא ושמעתיה פלוניתא דא ואיתיבמית ליה לפלוני דנן והות ליה לאינתו כדת משה וישראל וצבי פלוני בר פלוני וכתב לה לפלוניתא דא יבמתו בכתובתה מאתן זוזי מוהרא דחזו לה מן אוריתא דהוה כתיב בכתובתה דכתב לה אחי בעלה עד הוה לבתולה וקפיץ וצבי ואוסיף דהוה כתיב לה מוהרא דחזי לה ומזונהא וכסותהא וסיפוקהא ומיעל עלה כאורח כל ארעא וצביאת פלוניתא דא ואיתיבמת ליה לפלוני דנן והוה ליה לאינתו ודא נדוניא דהנעלת ליה מבי נשא כמא דאיתיאת לבעלה קדמא אחוהי דהדין פלוני בין בכסף בין בזהב ובגדים ותכשיטין ושימושי ערסא סך שומת הכל וכו'. כותבין בכתובה על דרך המקום ועל מנהג מדינתם וכמו שפירשנו בהלכות כתובות. וכך אמ' לנו פלוני דנן אחריות וחומר שטר כתובתה ותוספת דילה קבילית עלי ועל ירתאי בתראי לאיתפרע מכל שפר ארג נכסין וקניינין דאית לי תחות כל שמיא שקניתי ושאני עתיד לקנות דאית להון אחריות ודלית להון אחריות כולהון יהון אחראין וערבאין לפרעון שטר כתובה דא ונדוניא דאיתוספת דילה ואפי' מגלימא דעל כתפיה וקביל פלוני אחריות כתובתה ונדוניא דאיתוספת דילה ואפי' מגלימא דעל כתפיה כאחריות וחומר כל שטרי כתובות דנהיגות בישראל מן יומא דנן ולעלם דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי, וקנינא מפלוני בר פלוני לפלונית בת פלוני יבמתו בכל מאי דכתיב ומפורש לעילא במנא דכשר למקניא ביה. ואיכא נוסחאי דכתיבי בכתובת יבמין וצבי פלוני בר פלוני דנן וכתב לה לפלוניתא דא יבמתו בכתובתה מוהרא כסף מאה זוזי דחזו לה מדרבנן ולא כתבי בה נמי מאי דסיימינן לעיל על כתובה דמאתן זוזי מוהרא דחזו לה מדאוריתא דהוה כתיב לה בכתובתה דכתב לה אחי בעלה וכו' משום דסבירא להו דכתובתה דמאה זוזי קא עבדי לה כמו לכל אלמנה וגרושה. וגם רבי' סעדיה גאון ז"ל בספרי בועות דיליה כת' ויהב לה תריסר זוזי ופלגא מוהרא דחזו לה מן אוריתא ובהני מילי כולהו על מנהג המקומות והמדינות קא כתבינן לכתובות ולשטרות.
והשטר השלשים ושש הוא שטר כתובה. והדין נוסחה. ביום פלוני בכך בשבת בכך וכך לירח פלוני שנת כך וכך לבריאת עולם למנין שאנו מונין כאן במתא פלונית איך פלוני בר פלוני חתן דנא אמר לה לפלונית בתולתא הואי לי לאנתו כדת משה וישראל ואנא במימרא דשמיא אפלח ואוקיר ואיזון ואפרנס יתיכי ליכי כהלכת גוברין יהודאין דפלחין ומוקרין וזנין ומכסין ית נשיהון בקושטא ויהבנא ליכי מוהר בתוליכי כסף זוזי מאתן דחזו ליכי מדאוריתא ומזוניכי וכסותיכי וספוקיכי ומיעל עליכי כאורח כל ארעא וצביאת פלוניתא דא בת פלוני והות ליה לפלוני חתן דנא לאנתי ויש מקומות שנהגו נמי לכתו' וצבי פלוני חתן דנא והוסיף לה מדיליה מאתן דינרין מחצה לה ומחצה לבנים שיזמין לה המקום ממנו ודא נדוניא דהנעלת ליה פלוניתא דא מבית אביה ואמה לבית בעלה בין בכסף בין בזהב ובגדים ותכשיטין ושימושי ערסא ומאני כך וכך סך שומת הכל קיבל עליו פלוני חתן דנא באלף דינרין גדולים של כסף צרוף ומאתים דינרין תוספת דאוסיף לה מדיליה דליהוי לה במתנה לבד המתנה לחוד שנעשה לה ויש מקומות שנהגו לכתו' לה לבד המתנה לחוד שיעשה לה ונהגו למיכתב הכי כדי שלא תכנס המתנה בכלל כתובה. ויש מקומות נמי שלא נהגו לכתו' בה סך שומת הכל קיבל עליו פלוני וכו' אלא כותבין הכי סך שומת הכל קיבל עליו וכו' ואוסיף לה כנגד זה מדיליה כך וכך ומאתים דינרין תוספת וכבר פירשנו זה בהלכות כתובות וכתבו בדבר זה עיקר גדול בשמירת האשה מהפסידה לבד המתנה לחוד שיעשה מבית פלוני כמו שיכתוב בשטר המתנה. וכך אמר לנו פלוני חתן דנא אחריות וחומר שטר כתובתא דא ונדוניא דא ותוספת דיליה קבילית עלי ועל ירתאי בתראי דתתפרע מכל שפר ארג נכסין וקנינין דאית לי תחות כל שמיא דקניתי ודאקנה דאית להון אחריות ודלית להון אחריות כולהון יהון אחראין וערבאין לשטר כתובתא דא ונדוניא דא ותוספת דילה ואפילו מגלימא דעל כתפאי כאחריות וכחומר כל שטרי כתובות ונדוניאות דנהיגות בישראל מיומא דנן ולעלם דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי כדת וכהלכה ובכל חיזוקי דרבנן, וקנינא מפלו' חתן דנא לפלוניתא דא בכל מאי דכתיב ומפורש לעילא במנא דכשר למיקניא ביה, והכל שריר וקיים.
והשטר הע"ב הוא שטר תנאי כתובה. ותנן בכתובות פ"ה [נ"ד ע"ב] אעפ"י שאמרו בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה אם רצה להוסיף אפי' מאה מנה יוסיף וכו'. ואמרינן בגמר' רצה לכתוב לא קתני אלא רצה להוסיף מסייע ליה לר' איבו א"ר ינאי דאמ' תנאי כתובה ככתובה נפקא מינה למוכרת ולמוחלת ולמורדת ולפוגמת. ונוסח שטר תנאי כתובה יש מי שכותבו מענין המפורש בשטר אירוסין. ויש נמי שכותבין אותו מענין מה שמפורש בשטר פסיקאתא. ויש נוסחאי דכתבי בהו בהאי לישנא. יודעים אנו עדים חתומי מטה עדות ברורה כך היה שבשעה שקידש פלוני בר פלוני למרת פלוניתא בת פלוני והתנו תנאיהם בפנינו אותו בקנין גמור וקבל על עצמו פלוני דנן החתן לכתוב לה בכתובתה כסף זוזי מאתן דחזו לה מדאוריתא ומזונה וכסותה וספוקה ומיעל עלה כאורח כל ארעא ועוד קיבל עליו להוסיף לה מדיליה תוספת על עיקר כתובה כך וכך דינרין ומתנה כך וכך דינרין וקיבל על עצמו אביה או פלוני אחיה או פלוניתא אמה להזמין לה בשעת נשואיה בבגדים ותכשיטין ושמושי ערסאי כך וכך דינרין וכל אותו חצר שיש לה במקום פלוני ולצד פלוני וכל הנותר מהנדוניא להכניס בביתו של פלוני זה וקבלו על עצמם פלוני זה החתן ופלוני דנן אביה או אחיה או אמה תנאים אלו הנזכרים לעיל באחריות עליהן ועל יורשיהן אחריהן אגב ארבע אמות קרקע כהוגן וכתיקון חכמים מיומא דנן ולעלם דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי, וקנינא מפלוני דנן החתן לפלוניתא ארוסתו מפלוני דנן אביה על כל הנזכר למעלה בקנין שלם וכתבנו ביום פלוני בירח פלוני שנת כך וכך במדינת פלוני כתבנו וחתמנו וכו'.
ויש מקומות שנהגו לכתו' תנאי השידוכין. יודעים אנו עדים חתומי מטה עדות ברורה שאמ' לנו פלוני בר פלוני ופלוני בר פלוני הוו עלינו עדים וקנו ממנו להיות בידינו לזכות מחמת ששדכו אנשים בינינו והיה מן השמים ונתקיים המעשה ושדכתי אני פלוני את בתי פלונית לפלוני בן פלוני דנן לתתה לו לאשה ולהזמינה אם יזכוני מן השמים לזמן פלוני לקידושין ולנשואין וקבלתי על עצמי אני פלוני כל זה בקנין גמור ושאתן לו מעכשיו לאותו זמן כך וכך תכשיטין וקרקע פלוני במתנה גמורה עם בתי פלוניתא הנזכרת וקנו ממני על כל זה ותנו לו לפלוני חתני ולפלוניתא המיועדת להיות בידם לזכות ואם חס ושלום הייתי מעכב אותו עת מלהשלים לו כל תנאים אלו הכתובים לעיל לזמן הנזכר מעכשו הקניתי לו לפלוני זה ארבע אמות קרקע בחצרי ואגבן הרשיתיו והשלטתיו ומניתיו אפטרופוס לגבות ממני ומכל הנמצא לי כל תנאי זה הכתוב לעיל ויהא רשאי לקנסני בכך וכך דינרין ועל הכל להשלים לו התנאי וגם יהא רשאי לתת קנס זה הנזכר לכל שליט וסרדיוט גוי שירצה וכל שוחד ושכירות שיתן על סרבנותי הכל יהא רשאי לגבות ממני משלם וכמו כן קנינו אנו עדים מפלוני בן פלוני החתן הנזכר ונתננו לו לפלוני חותנו ולפלונית בתו שיהא מזומן בגוזר המקום לזמן פלוני ולקדש ולישא מרת פלונית הנזכרת זו בתו של פלוני זה ולעשות לה אז כתובה דאוריתא ותוספת דילה ומתנה לחוד כמנהג המדינה מבנות ישראל הגונות וכשרות והסך של הכתובה והתוספת והמתנה כמנהג כתובות מוהר אחת מקרובותיה המיוחסות והמעולה שבכולן. ואם חס ושלום היה מעכב פלוני זה החתן לי מלהיות מזומן לזמן זה הנזכר מלהשלים לפלונית זו ולפלוני חותנו תנאי זה לעת הנשואין מעכשו הקניתי לה לפלונית דא מיועדת לי ולפלוני חותני אגב ארבע אמות קרקע בחצרי ואגבן הרשיתים והשלטתים ומניתים אפטרופוס לגבות ממני מכל הנמצא לי תנאם משלם ויהיו רשאין לקנסני בכך וכך דינרין ולתת הקנס לכל שליט וסרדיוט גוי שירצו ועל הכל אהיה מזומן להשלים להם תנאם וכל שחד ושכירות שיתנו על סרבנותי יהיו רשאין להוציא ממני בלא שום פסדתם בעולם, והודענו אנו עדים לפלוני בר פלוני ולפלוני בר פלוני החתן כח תנאים אלו שאינן כשאר תנאים דעלמא אלא הם כתנאי כתובה וכשטרי פסיקתא שתנאם חמור מכל שטר תנאי דעלמא כי תנאים אלו נקנין בלא קנין ונקנין באמירה בעלמא ודינם כתנאי בית דין שמקנין דבר שלא בא לעולם ובדבר שבא לעולם מה שאין כן בכל התנאין שבעולם וקבלו הם על עצמם ונכנסו על כל זה בדעת מיושבת בלא שום זכר אונס ומודעא בעולם ותנאי זה שריר ומקויים וחזק ובריא כדין כל וכו'. וקנינן אנו עדים מפלוני בר פלוני לפלוני בר פלוני חותנו ומפלוני בר פלוני לפלוני בר פלוני בכל מאי דכתיב ומפורש לעילא במנא דכשר למקניא ביה, ומה שהיה בפנינו וכו' עד והכל שריר וקיים. ויש מקומות נמי שנוהגין לכתוב שני שטרות מתנאי זה אחד מתנאי החותן לחתן ואותו השטר העומדת ביד החתן. והשנית כותבין בה תנאי החתן לחותן ואותה השטר העומדת ביד החותן. וספרי דוקני נהגו למיכתב בשטרי דוקני בתנאי החותן לחתן הכי. וקנו ממני או וקבלתי על עצמי מעכשו בקנין גמור לתת לו לפלוני חתני אותו עת עם בתי כך וכך דינרין תכשיטין וקרקע פלוני וכו'. ויהא רשאי שיגבה ממני ומן הבאי' מכחי בעת המעשה כך וכך דינרין וכו' כי מעכשו הקניתי לו כל מה שקניתי ושעתיד אני [לקנות] לגבות ממני ומיורשי אותו עת תנאי זה ושטר תנאי זה באחריות עלי ועל יורשי וכו'. ואם יש מי שיעלה על לבו לשאול היאך הבן משתעבד בדבר זה לאחר מיתת אביו מפני שהוא טועה בהא דתנן בכתובות פר' שני גזילות [ק"ט ע"א] הפוסק מעות לחתנו ופשט את הרגל תהא יושבת עד שתלבין ראשה. ואדמון אומ' יכולה היא שתאמ' אלו פסקתי לעצמי הייתי יושבת עד שתלבין ראשי עכשו אבא פסק עלי מה אני יכולה לעשות או כנוס או פטור, אלמא משמע שאין התנאי מתקיים לאחר מיתת האב, התם בשלא הניח האב עזבון כלל במה להשלים התנאי אבל היכא שנותר עזבון מן האב מקרקעי או מטלטלי וכת' לו שיגבה התנאי ממנו ומיורשיו למה לא יפרע מעזבונו והלא חמור הוא תנאי שטר פסיקתא משאר תנאי דעלמא שאלו נקנין באמירה בעלמא ואיך לא יהיה התנאי קיים ממנו ומיורשיו. ואם לא כת' לו הכי והניח עזבון אלא ודאי אם כת' לו הכי תנאו קיים ממנו ומיורשיו כי מעת הקנין נשתעבד לו כל מה שקנה ושעתיד לקנות לתנאו עד שיקיימנו, וההיא מתני' דהפוסק מעות לחתנו בשלא הניח האב עזבון כלל במה לקיים לחתן את תנאו.
<h2>דף טז:</h2>
והשטר האחד וששים הוא שטר שובר. וכבר פירשנו לעיל בענין סמפון שאעפ"י שהשובר והסמפון אחד הם מה בין שובר וסמפון, והשובר הוא נעשה על שטר חוב שנאבד שכותבין עליו שובר כי אולי שמא ימצא היום או מחר ויתבעוהו היורשין או הוא בעצמו ונעשה נמי על מי שהוא במדינה אחרת ואין שטר חובו אצלו ופורע הלווה ממונו שכות' לו שובר על השטר עד שילך למדינתו ויחזירנה לו. ונעשה נמי על מי שפרע מקצת חובו וכותב השטר אצל המלוה שכותב לו שובר במקצת שפרע לו ואעפ"י שהוא דבר זה פלוגתא דר' יהודה ור' יוסי הא קיימא לן דכותבין שובר וכדתנן בפ' גט פשוט [ב"ב ק"ע ע"ב] מי שפרע מקצת חובו ר' יהודה אומ' יחליף ר' יוסי אומר יכתוב שובר, אמ' ר' יהודה נמצא זה צריך להיות שומר שוברו מן העכברים אמ' לו ר' יוסי וכן יפה לו ואל ירע כחו של זה, ומסקנא דכותבין שובר אמר רב הונא בריה דרב יהושע אפי' למאן דאמ' כותבין השובר הני מילי אפלגא אבל אכולה לא ולא היא אכולה נמי כתבינן כי הא דרב יצחק בר יוסף וכו'.
וזהו נוסח שטר שובר. יודעים אנו עדים חתומי מטה עדות ברורה שאמ' לנו פלוני בר פלוני הוו עלי עדים וקנו ממני וכתבו וחתמו עלי בכל לשון של זכות ותנו לו לפלוני בר פלוני להיות בידו לזכות מחמת שכבר נשתלמתי ממנו כך וכך דינרין שהוא חייב לי מזמן פלוני ולא נשתייר לי אצלו לא משוה זוז ולמעלה ולא משוה זוז ולמטה אלא הכל נשתלמתי ממנו עד גמירא ואותו השטר שהיה לי עליו מסך זה ומזמן פלוני בכל מקום שהוא שתמצא פרוע הוא ובטל לגמרי וכל מי שיבוא מארבע רוחות העולם בן ובת אח ואחות רחוק וקרוב יהודי וארמאי יורש ונוחל אכיל נכסי ופרע חובותי דאתי ברשותי ושלא ברשותי בהרשאתי ושלא בהרשאתי דיקום ויטעון ויהגה ויערער וישתעי שום דינא ודברים בעולם על פלוני זה או על הבאים מכחו מחמת אותו שטר חוב שנזכר שנטלתי ממנו זה הממון הנזכר יהיו דבריו בטלין ומבוטלין וחשובין למנא דחסף תביר דלית ליה ממשא וכל שטר וזכות שיצא מתחת ידי או מתחת ידי יורשי אחרי על פלוני זה או על הבאים מכחו מחמת אותו שטר יהיו שביתין פסולין בטלין קרועין ומקורעין לא שרירין ולא קיימין כי באותו שטר פרוע הוא לגמרי בכל מקום שהוא והרי הוא בטל ומבוטל וכל מודעי ותנאי ומודעי דמודעי ומודעי דנפקי מגו מודעי עד סוף כל מודעי שמסרתי ושעתיד אני למסור על שובר זה בטלין ומבוטלין בכל לישני ודבורי דמבטלין בהון רבנן מודעי ותנאי. ואיכא נמי מאן דכתי' ביה הכי וכולן מכרתים לפלוני זה בפרוטה, וכך אמ' לנו פלוני דנן אחריות וחומר שובר זה קבלתי עלי ועל יורשי אחרי דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי שוברא אלא כאחריות וחומרי כל שטרי שוברין והודאות וקבלות דנהיגין בישראל מיומא דנן ולעלם כדת וכהלכה. וקנינא מפלוני זה לפלוני זה בכל מאי דכתיב ומפורש לעילא במנא דכשר למקניא ביה, ומה שהיה בפנינו וכו' עד והכל שריר וקיים. ואם הוא שובר במקצת השטר כותבין בו הכי מחמת שבטלתי וקבלתי ממנו מאותו שטר פלוני שהיה לו עלי מחזיק כך וכך דינרין ועכשיו נטלתי מאותן הדינרין כך שיעור חצי השטר או שלישיתו או כפי מה שהוא הסך והרי הוא נבטל לגמרי שעבוד חצי אותו השטר שהיה לי עליו ולא יהא כח באותו השטר לגבות ממנו ומיורשיו לא הוא ולא יורשיו אלא חצי סך השטר כי החצי הסך האחר פרע לי אותו השטר מעכשיו לגמרי ולכך אני מבטל בפניכם בקנין גמור חצי השטר והרי הוא בטל ופרוע ולא יהא כח באותו המחצית הפרוע לעולם וכו' עד סוף השטר.
<h2>דף יח:</h2>
וכתבנו בהלכות גיטין שאלה לחזקיהו נשיא ישראל והחזרנוה כאן במקומה וזו היא נוסחה. לאחר שנפטר רבי' האיי גאון זצ"ל לבית עולמו בגן עדן נשאל חזקיהו נשיא ישראל בהלכה זו. וששאלת בפני כמה מבטלו רב נחמן אמ' בפני שנים רב ששת אמ' בפני שלשה וכו' [גיטין ל"ב ע"ב] הכי גירסה ופירושה עד הא קמ"ל דלא שנא כת' בלשון דיינין וחתמו עדים כי יש מי שמשנה בגירסא ומינה בעינן השתא שטר שכתו' בו אנו עדים בתחלה ופירשו מעשה שהעידו בו ואח"כ פירשו כי באו העדים והעידו בפניהם בכך וכך בדברים אחרים וחתמו בתוך השטר שלשה מי הוי עד מפי עד הואיל וקראו עצמן בתחלה עדים ואין יכולין לעשות עוד מעשה בית דין או לאו, לפי שמצינו תשובה לאדונינו גאון ז"ל מכשיר דבר זה ומצאנו סיוע לדבריו מיהא [סנהדרין ל"ד ע"ב] דאמ' רב יהודה שלשה שנכנסו לבקר את החולה ויש מי שחולק בדבר יודיענו שורת הדין. גירסא הכין היא בפני כמה מבטלו רב נחמן אמ' בפני שנים רב ששת אמ' בפני שלשה דהא בית דין קתני, רב נחמן אמ' בפני שנים בתרי נמי בית דין מיקרו אמ' רב נחמן מנא אמינא לה דתנן מוסרני לכם פלוני ופלוני הדיינין שבמקום פלוני, ורב ששת אמ' לך תנא כי (דוכרא) [רוכלא] ניחשוב וניזיל, אמ' רב נחמן מנא אמינא לה תנן הדיינין חותמין למטה או העדים מאי לאו דומיא דעדים מה עדים שנים אף דיינין האמורין בפרוזבל שנים. ורב ששת אמ' לך מידי איריא הא כדאיתא אם הדיינין חותמין שלשה ואם העדים חותמין על מסירת דברים לבית דין שנים וחזרנו אחרי כן לסופא דמתני' דפרוזבל הדיינין חותמין למטה או העדים ואמרינן למה לי למיתנא הדיינין חותמין למטה או העדים דהוה ליה למיתנא וחותמין ואין צריך לומ' הדיינין חותמין והשבנו שהיינו אומרין אם כתבו בלשון דיינין אין חותמין אלא דיינין אבל מילתא אגב אורחיה קמ"ל דלא שנא כתבן בלשון מוסרני לכם פלוני ופלוני הדיינין וכתבו וחתמו עדים על מסירת דברים לדיינין ולא שנא דכתבי בלשון עדים מעיד אני אתכם פלוני ופלוני העדים וחתמו העדים. ומתוך הדברים תדע כי צריך בפרוזבל למסור לדיינין ידועים ולא למי שעושה אותם דיינין לפי שעה בתורת הגט שאמ' בפירוש עושה בית [דין] דאי לא תימא הכי כי כתבו בלשון עדים וחתמי מי יודע שעשאן דיינין אם לא שיודעין הן שהן דיינין ועוד הלא המשנה כך אמרה הדיינין שבמקום פלוני לפי' כל מקום שהוא או[מר] הדיינין ומוסר לבית דין ובא לבית דין מומחין ולא להדיוטות שעושה אותן בית דין ומפני שיודעים הם אינו צריך לפרט כי דיינין הן לפיכך כשאמ' המשנה [יבמות ק"ב ע"ב] מצות חליצה בשלשה דיינין ואפי' שלשה הדיוטות אמרינן וכי מאחר דאפי' הדיוטות דיינין למה לי הא קמ"ל דבעינן שלשה יודעין להקרות כעין דיינין אבל מקום שאומ' עושה בית דין ומשלחו וכל שאמ' שיכול לעשות בית [דין] אשר אינם אלא שאם עשו אותן או עשו עצמן באותה שעה כדיינין הרי דיניהן דין, וצריכין לפרש. וראיה גם לדברי הא דרב יהודה אמ' רב (שנים) [שלשה] שנכנסו לבקר את החולה רצו כותבין רצו עושין דין שנים כותבין ואין עושין דין ואלו כל מעשה הדיוטות דין הוא ואעפ"י שלא פירש ומה הפרש בין כותבין ובין עושין דין הרי נעשה דין בהיותם שלשה אלא אם כתבו מעשה ולא פירשו שלעשות דין ישבנו אינו כמעשה בית דין אלא עדות בעלמא העידו ואם פירשו שלעשות דין ישבנו הרי מעשיהם כמעשה בית דין. וזו היא תשובת שאלתם בשטר שכתו' אנו עדים המעידים בתחלה ופירשו מעשה שהעידו בו ואחר כך פירשו כי באו העדים והעידו בפניהם בכך וכך בדברים אחרים וחתמו בסוף השטר שלשה שאם היו השלשה החתומין דיינין ואעפ"י שלא אמרו לדין ישבנו ולא פירשו שמעשה בית דין עשו ולא כתבו בלשון בית דין אלא בלשון עדים הכי מעשה בית דין הוא והעדים שהעידו בפניהם עדות קיימת ואינו כעד מפי עד דומיא דכתבו בלשון עדים וחתימי דיינין וכן אם כתבו בלשון דיינין וחתימי עדים ואם הדיוטות הן ואינן דיינין ולא פירשו שמעשה בית דין עשו וחתמו שלשה אפי' עשרה עדים ומה שהעידו עליו קיום ושהעידו לפניהם כעד מפי עד ואין לחוש עליו, אבל אם פירשו שעשו עצמן דיינין ואעפ"י שאינן דיינין נעשית עדות שהעידו לפניהם כשירה כעדות שהועדה בבית דין ואינה כעד מפי עד ולפי' השלשה שנכנסו לבקר את החולה הרשות בידן לעשות מעשיהם מעשה בית דין או לכתוב ולהעיד בלבד ולכך הוא אומ' רצו כותבין רצו עושין דין. והאידנא נמי בדורנו יש מקומות שנהגו בנוסח שטר קבלת העדות אנו שלשה עדים החתומי' למטה. ויש שנהגו לכתו' אנו מקבלי עדות החתומים למטה היינו מצויין בבית דין של פלוני וכל האי דקדוקא לא צריכין ליה כי (אזלי) [אולי] לא יזדמן לו בית דין קבוע שיתקבל בפניו העדים ואדהכי והכי אזלי עדים למדינת הים מיהו צריכין להיות שלשה מקבלי עדות ושיהיו בקיאין בדקדוקי עדות ולקבל עדות.
ונוסח שטר עדות המכוון הכי הוא. אנו שלשה מקבלי עדות החתומים למטה כך היה שבא לפנינו פלוני בר פלוני והזכיר שיש לו עדות אצל בני אדם שאינן בקיאין לחתום, אי נמי אצל עדים שהיו על הדרך או שהיו חולים אי נמי כל אונס שהוא דומה לאלו ובקש ממנו אז לקבל עדותו מפני טירוף השעה וכן עשינו הביא לפנינו פלוני בן פלוני ופלוני בן פלוני עידיו והעידו לפנינו עדות ברורה שהיו הם עידי קנין מזמן פלוני שקנו מפלו' בן פלוני בקנין גמור מקרקע פלוני או על דבר כך וכך לפלוני בר פלוני וכשהעידו לפנינו בכך בעדות ברורה וקבלנו עדותם ואחר כך בקש ממנו פלוני בן פלוני זה לכתוב ולחתום לו שטר כראוי על פלוני בר פלוני מכל מה שהעידו לפנינו עדים אלו הנזכרים וכן עשינו אנו שלשה מקבלי עדות החתומים למטה כתבנו לו שהעידו בפנינו פלוני ופלוני העדים הנזכרים בעדות כך וכך וכותבין הכל כמו שישמעו מפיהם וקבלו עדותן וכותבין הכי בסוף וקבלנו עדות שני עדים אלו והכרנום וידענו בהם שהם כשרים וכתבנו במותב תלתא ביום פלוני בכך וכך לבריאת עולם ומה שקבלנו מפיהם בעדות ברורה כתבנו וחתמנו ונתננו ביד פלוני זה להיות בידו לראיה ולזכות והכל שריר וקיים. ואם לא קבלו אלו השלשה מקבלי עדות אלו שני העדים ביחד אין בכך כלום אלא מקבלין עדות העד האחד כשמביאו בעל העדות בפניהם ומקבלין את השני לכשיבוא וכותבין בשטר הכי ובקש פלוני לקבל לו עדותן ובכן הביא לפנינו פלוני בן פלוני אחד מן העדים והעיד שהוא היה עד קנין בכך וכך עם עד שני כשר, ושוב הביא לפנינו פלוני בן פלוני עד שני ונמצאו דבריו נאים ומכוונין ואח"כ בקש ממנו פלוני בר פלוני זה לכתוב לו כראוי וכו' כותבין הכל כמו שהועד לפניהם על ענין שמעידין העדים, וענין צירוף העדות כבר כתבנוהו בהלכות עדות.
<h2>דף כ.</h2>
והשטר השני היא אשרתא דדייני. והוא קיום בית דין כשמקיימין את השטר והוא האמור עליו נמי בבבא מציעא בפר' שנים אוחזין [ט"ז ע"ב] אמ' ר' אבהו אמ' ר' יוחנן המוצא שטר חוב בשוק [לא] יחזירו לבעלים ולא מיבעיא היכא דלא כתב הנפק פי' והוא קיום בית דין דאיכא למימר כתב ללות ולא לוה אפי' כתב בו הנפק לא יחזיר מאי טעמא חיישינן לפרעון, ושטר קיום בית דין זה נוהג על אלו הדרכים בזמן שבאין עידי השטר בעצמן ומעידין על אותו השטר ועל חתימת ידיהו דהיא גופה אי נמי ליתנהו הני סהדי ואתו סהדי אחרינא ואסהידו קמיה בי דינא אחתמות ידיהו אי נמי כשמכירין בית דין עצמן חתימת העדים או שמקיימין אותן משאר שטרות וכל אלו העניינים כבר פירשנום בהלכות עדות פי' מבואר. ועל כל אלו העניינים מקיימין בית דין את השטר ההוא בקיום בית דין והוא הנקראת שטר הנפק שהיא אשרתא דדייני ולשון אשרתא מלשון שריר וקיים ומלשון אשרנוהו וקיימנוהו, ועל זה האשרתא גרסי' בכתובות בפר' האשה שנתאלמנה [כ' ע"א] אין מקיימין את השטר משטר שקרא עליו ערער אלא אם כן הוחזק בבית דין. אמרי נהרדעי אין מקיימי' את השטר אלא משטרי שדות או משטרי כתובות והוא שאכלום שלש שנים בעליהם ובשופי וביוצא מתחת ידי אחר אבל מתחת ידו לא חיישינן דילמא זיופי זייף. [שם כ"א ע"ב] אמ' רב הונא אמ' רב שלשה שישבו לקיים את השטר שנים מהן מכירין חתמות ידי עדים ואחד אינו מכיר עד שלא חתמו מעידין עליו וחותם שמע מינה תלת, שמע מינה עד נעשה דיין בדרבנן ושמע מינה דיינין המכירין חתימת יד העדים אין צריכין להעיד בפניהם ושמע מינה דיינין שאין מכירין חתימת ידי עדים צריכין להעיד בפני כל אחד ואחד, אמ' רב פפא האי אשרתא דדייני דכתיבי מקמי (דלא) [ד]אחוו שהדי חתמות ידיהו פסולה משום דמיחזי כשיקרא ולית הילכתא כרב פפא דגרסינן בפר' הכותב [כתובות פ"ה ע"א] וליתה לדרב פפא מדאמ' רב נחמן אומר היה ר' מאיר אפי' מצאו באשפה וכו'. [שם כ"ב ע"א] אמ' ר' זירא שלשה שישבו לקיים את השטר ומת אחד מהם צריכין למיכתב במותב תלתא כחדא הוינא וחד ליתוהי. אמ' רב נחמן ואי כתב בה בי דינא תו לא צריך כגון דכתב ליה אמ' לנא רבנא פלוני הבית דין ואמינא ליה לרבנא פלוני, ולא הארכנו בהני ענייני כי כבר פירשנום בהלכות עדות, וטופס השטר גופו הכי כותבין אותו. אתקיים שטרא דנא דנסחיה ושהדוה מיניה וביה במותב תלתא כחדא הוינא ומדאתו תרין סהדיא ואסהידו אחתמות ידיה שהדייא אילין דחתימין לעיל דאינון פלוני בר' פלוני ופלוני בר' פלוני דהיא גופא אשרנוהו וקיימנוהו כדחזי, ובזמן שאין עדים אחרים על חתימות ידי העדים שהם בשטר אלא הם בעצמם כותבין הכי. במותב תלתא כחדא הוינא כד אתקיים שטרא דנן קדמנא דנסחיה וסהדוהי מיניה וביה ומדאתו הני תרין סהדי דחתימין לעיל דאינון פלוני בר' פלוני ופלוני בר' פלוני וקיימנוהו להאי שטרא מיניה וביה ואשרנוהו כדחזי. ויש מי שנוהגין לכתוב בהאי אשרתא הנפק שטרא דנן קדמנא ואתקיים במותב תלתא מדאתו הני שהדי וכו' וזה שנהגו לכתוב בו הכי משום האי שמעתא דכתבינן לעיל דבפר' שנים אוחזין ולא מיבעיא היכא דכתב בו הנפק. ואלו שלא נהגו לכתוב בו הנפק אין בכך כלום כי הקיום בעצמו נקרא הנפק לפי שמוציאין אותו השטר בפני בית דין ומקיימין אותו.
<h2>דף מח.</h2>
והשטר האחד והארבעים הוא שטר אגרת מזון. והוא כגון ראובן שיש לו אשה ובנים ויש לו ממון אצל שמעון אי נמי אין לו ממון אצל אחרים ויש לו קרקעות ואתה מוצא איגרות מזון אלו על ארבעה דרכים כגון שמת ראובן והניח אלמנה ויתומים והיה לו ממון אצל שמעון ותבעו האלמנה והיתומים מזונות שאומ' בית דין לשמעון לתת מזון קצוב לאלמנה ומזון קצוב ליתומים כותבין לשמעון שטר בכך במה שהוציא עליהם שלא יוכלו היתומים לתבוע אותו כשיגדלו שיש על ב"ד ליקח ממון ראובן הנזכר ולהשים אותו ביד האפטרופוס הני מילי על דרכים ידועים כגון שהגיע זמן הפירעון של ממון זה שביד שמעון אבל איפשר להיות שזה הממון ביד שמעון ידוע ועדיין לא הגיע הזמן ואין יכולין להוציא מידו בדין אלא על דרך או בפחות שיתן להם פחות ממה שכותבין לו ב"ד ולית כאן משום רבית אי נמי אם זה הממון ביד שמעון בתורת פקדון שלא יתן אותו אלא לבני ראובן לכשיגדלו או יכולין בית דין להוציא ולמנות עליו אפטרופוס אחר כי הוא נעשה עליו אפטרופוס ואעפ"י שהופקד ביד זה הממון שלא יתננו אלא לבני ראובן לכשיגדלו אם אין מוצ(י)אין בית דין ממון אחר לראובן הנפטר או שרואין תקנה ליתומים מוציאין מיד שמעון מזון האלמנה ומזון היתומים כי לא הימנו להפקיע מזון אשתו כפקדונו אצל אחרים כדי לתת לבניו וכותבין לו שטר אגרות מזון. והדרך השנית כגון ראובן שהלך למדינת הים והוא במקום רחוק ויש לו מזון ביד אחרים ואשתו תובעת מזונות שבית דין מוציאין מיד זה הנפקד וכותבין לו שטר בית דין שלא יוכל לתובעו ראובן כי במזונות אשתו נותן כך וכך ברשות בית דין וגם זו נקראת אגרת מזון, והוא כדגרסי' בכתובות בפר' נערה שנתפתתה [מ"ח ע"א] תניא מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות בית דין יורדין לנכסיו וזנין ומפרנסין אשתו אבל לא בניו ובנותיו ולא דבר אחר פי' שהוא צדקה או תכשיט. והדרך הג' הוא כגון מי שיש לו ממון אצל אחרים ונשתטה ואשתו ובניו תובעין מזונות ובזמן שאין ב"ד מוצאין לו ממון אחר אלא זה שהוא אצל הנפקד, אי נמי רואין דבר שהוא לו תקנה שלא יקחו משאר ממונו ויקחו מזה שהוא אצל הנפקד מוציא עליהן הנפקד כפי מה שיאמרו לו ב"ד וכותבין לו שטר שימוש בית דין שלא יוכל זה השוטה לתובעו בו לכשישתטה ויתרפא משטותו כי במזון אשתו ובניו נתן זה הסך וזה השטר נמי הוא הנקראת (מ)אגרות מזון, וכן נמי אם צריך הוצאה זו השוטה מוציא עליו זה הנפקד ברשות ב"ד וכותבין לו שטר שימוש בית דין שלא יתבענו השוטה (לכשישתטה) [לכשיתרפא] כי בעצמו הוציא כך וכך [שלא] ברשות בית דין. ועל האי גירסא נמי בפר' נערה שנתפתתה [שם] אמ' רב חסדא אמ' מר עוקבא מי שנשתטה בית דין יורדין לנכסיו וזנין ומפרנסין את אשתו ובניו ובנותיו ודבר אחר כמו פרנסת אשתו, ובמי שהלך למדינת הים אין זנין ומפרנסין אלא אשתו בלבד וגם לא בדבר אחר שהוא תכשיט או צדקה, ותורף הדבר כי השוטה שנשתטה אנוס הוא כי לא ידע שיבוא לו השטות ולא היה יכול לצוות שיזונו בניו ובנותיו ויתנו צדקה בעבורו ויעשה כסות לאשתו והואיל והוא אנוס ולא יכול לצוות עושין לו בית דין כל אלו שהדבר ידוע שכל בני אדם רצונן בכך אבל מי שהלך למדינת הים והיה יכול לצוות על כך ולא עשה גילה דעתו שאין רוצה לתת מזון לבניו ולא צדקה ולא תכשיט ואין בית דין עושין עבורו והן מתפרנסין מן הצדקה אם אין להם ממה שיתפרנסו אבל אשתו שהוא חוב עליו וחייב במזונותיה אעפ"י שגלה דעתו שאין רוצה לתת לה מזונותיה כיון שהן חוב עליו לא כל הימנו להפקיע ממון אחרים ובית דין מוציאין ממנו בעל כרחו או מן הנפקד בזמן שאין לו ממון אחר וכבר מפורש זה בפרק נערה שנתפתתה דמקשינן על הא דתניא מי שהלך למדינת הים מדמר עוקבא ותרצינן מר עוקבא שלא לדעת והכא יוצא לדעת. והדרך הד' הוא כגון ראובן שיש לו אשה ובנים והלך למדינת הים או שמת והניח קרקעות ומכרו ב"ד מן הקרקעות שלו למזונות אשתו שכותבין ב"ד ללוקח שטר שימוש היאך מכרו לו זה הקרקע לצורך מזון אשתו או אלמנתו והיאך הוציא זה הלוקח הממון בהוצאת האשה או האלמנה כדתקון רבנן ושלא יכול הבעל כשיבוא להוציא הקרקע מידו וגם לא יהיו יכולין היתומים היום ומחר לתבוע הלוקח כי בזמן האלמנה ליתן זה הממון ולא עוד אלא שאם יצא עורר על זה הקרקע שיתבענו מן הלוקח אחריותו של לוקח על היתומים כדאמרינן בי דינא דזבין אחריותא איתמי וכבר פירשנו דין מכירת האלמנה בהלכות מזונות ומעשה ידי האלמנה פירוש מרוח. גרסינן בכתובות בפרק אלמנה ניזונית [צ"ז ע"א] ארמלתא דזבינא אחריותא איתמי בי דינא דזבין אחריותא איתמי, כיצד מוכרת אמ' רב דניאל בר רב קטינא אמ' רב הונא מוכרת לשנים עשר חדש ולוקח ומפרנס אחד לשלשים יום, ירושלמי [מו"ק פ"ג ה"ג] שום היתומים אגרות מזון האלמנות.
והדין נוסח שטר אגרות מזון בזמן שהיא מוכרת ממכירת קרקע. אנו בית דין החתומים למטה כך היה דאתת קדמנא פלוניתא בת פלוני אשת פלוני וקבלת קדמנא ונתרעמה על דחקה ועל צרכה ואמרת לפנינו ידיע לכון רבותי שהלך פלוני בעלה היום כמה ימים למדינת הים ולא הניח לי שיעור מזון אפי' לשלשה חדשים ואין לי סיפוק במה לזון ולהתפרנס ומעשה ידי אינן מגיעין לכלום ואני צריכה הרבה למזונות ועתה רבותי חושו לצרכי ועיינו במזונותי ואנו בית דין ראינו דבריה נכונים וחפשנו אחר ממון בעלה ולא מצאנו דבר ראוי למכור כמו שדה פלוני או תכשיט פלוני והרשינוה למוכרה והכריזו על אותה שדה והגיעו לכך וכך דינרין ועשינו בהכרזת השדה כדבעי וכאמור רבנן לא יצא עליה לוקח שיתן בה כמו פלוני בן פלוני שנתן בה כך וכך דינרין וראינו אנו בית דין למוכרה להדין פלוני ופייסנוהו בכך כי היה חושש משום תרעומת שהוא במדינת הים שלא יערער עליו בכלום לכשיבוא וחזרנו על פלוני זה ופייסנוהו הרבה לקנותה ושמע ממנו וקנאה ממנו בכך וכך דינרין וצוינו לו להוציאן לאשתו במזונותיה כהוגן וכתיקון חכמים ולתת לה כל חדש וחדש כך וכך במזונותיה וכן עשה פלוני דנן ולכך כתבנו לה מעשה בית דין זה שאנו בית דין מכרנו לו שדה זו לצורך מזון האשה ולא יהא כח לא ביד פלוני בעל האשה היום או מחר ולא ביד שום אדם לערער עליו בכלום ומעכשיו ילך פלוני זה הלוקח ויחזיק ויקנה שדה פלוני (מעשה) ויעשה בה כל חפצת נפשו הוא והבאים מכחו ויהא רשאי לירש ולהוריש לנחול ולהנחיל ולעשות בה כל חפצת נפשו מהיום ולעולם ומהיום ואילך לא יהא רשות לא לבעלה ולא לשום אדם בעולם מארבע רוחות העולם לתבוע עליו בכלום ואם יבוא בעלה היום או מחר ויתבענו להדין פלוני הלוקח בכלום יהיו דבריו בטלים ומבוטלין וחשובין כחרס הנשבר שאין בו ממש לא בדיני ישראל ולא בדיני האומות וגם אנו בית דין קנסנו זה פלוני שהוא במדינת הים וגזרנו עליו מן הדין בגזירה שאם יתבע היום או מחר להדין פלוני הלוקח שיתן כך וכך דינרין קנס לפלוני הלוקח לעשות בהם כל חפצת נפשו ועל הכל להעמיד בידו שדה זו העמדה גמורה שעל מנת כן מכרנוה לו אנו בית דין למזון אשה וכן ראינו מן הדין ואם יבוא שום אדם בעולם מארבע רוחות העולם לטעון על פלוני זה הלוקח בכלום מחמת שדה זו שמכרנו לו אנו בית דין למזון אשה אין בדבריו ממש ועל פלוני בעל האשה ועל יורשיו אחריו לפצות ולהדיח ולסלק מעל פלוני זה ומעל יורשיו אחריו כל ערעורין שבעולם ולהעמיד שדה זו שזכרנו לו בחזקתו ובחזקת הבאים מכחו בלא שום פסידא בעולם וכן אם יצא על שדה זו שום כתב וקיום בעולם על פלוני זה בעל האשה ועל יורשיו אחריו (ו)לסלקו ולפצותו מעל פלוני זה הלוקח ומעל יורשיו אחריו כי כן מכרנוהו לו אנו בית דין כדי שתהא אחריותו על פלוני זה ועל יורשיו אחריו כי מכיון שמכרנוהו אנו בית דין לצורך מזונות אשתו כאלו הוא מכרה בעצמו דמי ויפינו כח הלוקח שתהא אחריותו עליו ועל יורשיו כאחריות וכחומר כל שטר מכירות ושטרי מעשה בית דין דמזונות אשה ואלמנות דנהיגות בישראל מיומא דנן ולעלם ומאי דהוה קדמנא אנחנא דייניא ביום פלוני לירח פלונית וראינו מן הדין ומאי דאחזו לנא מן שמיא כתבנו וחתמנו מעשה בית דין זה ונתננוהו ביד פלוני זה להיות בידו וביד הבא מכחו לראיה ולזכות. ואם הוא למזון אלמנה כותבין השטר על הדין ענינא ומדכרין ביה ענין אלמנה וכותבין אחריות השדה על היתומים. ואם היא נמי השטר ממון שהוא מופקד אצל אחרים כמו שאר השלשה דרכים שכתבנו לעיל כי מזה שכתבנו יתלמדו שאר השלשה דרכים ותן לחכם ויחכם עוד.
<h2>דף נב:</h2>
השטר העשרים היא שטר פסק דין. ולשון פסק דין זה נוהג על כל שטרי מעשה בית דין שידונו בין שני בעלי דינין או בשטר כתובה שיגבו לאשה או במזונותיה או במכירתה לצורך מזונות ובזמן שדנין ב"ד בין שני בעלי דינין ותבע האחד מבית דין לכתוב לו פסק דין במה שדנו לו צריכין הם לעשות וכותבין בו כל הענין והיאך היו הדברים והטענות בפניהם והיאך היה הפסק דין ביניהם ולכך היא נקראת שטר פסק דין ושטר זה נוהג על כל הדברים שיזדמן לב"ד ולכך לא יכלנו לפרש שורש הדבר אלא לפי מה שיזדמן לפני ב"ד וידונו להם שיפסקו הדין עליהם אותו הטופס הוא שכותבין בשטר פסק דין. ויש לך נמי פסק דין אחר(י) שכותבין שאינו על דרך זה אלא כגון שביקש מן בית דין או שנתחייב בפניהם כתבו ותנו לי מאי זה טעם דנתוני וכדגרסינן התם במס' סנהדרין בסוף פר' שלישי [ל"א ע"ב] איתמר נמי אמ' רב סיפרא שנים שנתעצמו בדין אחד אומ' נדון כאן ואחד אומ' נלך לבית הועד כופין אותו ודן בעירו ואם אמ' להם כתבו לי מאי זה טעם דנתוני כותבין ונותנין לו וכו'. ונוסח שטרי פסק דין הרי אנו כותבין קצתן מיהו אין לעמוד על בירור(י)ן שמכמה פנים מתחלף נוסח השטר לפי מה שיזדמן להם הדין. אנו בית דין החתומים למטה כך היה שהוזקקנו על עסק פלוני ופלוני דקריבא קדמנא לדינא וטען פלוני על פלוני כך וכך ושאלנו לפלוני ולפלוני ואהדר כך וכך ולפום מאי דחזינו מגו טענתיהו או על פום סהדי אי איכא סהדי בההוא דינא או לפום הודאתן ומתוך טענותיהן וראיותיהן ועדות העדים פסקנו הדין עליהן כפום מאי דאחזו לנא מן שמיא ונזדכה פלוני מתוך דבריהם ונתחייב פלוני חבירו לתת לו כך וכך זוזים מאותן שתבעו בפנינו כגון ראובן תבע לשמעון ואמ' דלית ליה עליה מהלין מאה זוזי דתתבעיתי בהון קדמיכון אלא חמישים זוז ולכך חייבנו מן הדין לשמעון זה לפרוע הלין חמישים זוז שהודה בהן לראובן ועל השאר חייבנוהו שבועה על התורה ואם כפר שמעון בכל ואמ' שאין לו לראובן עלי כלום ואיכא סהדי במקצת כותבין הכי. ושאלנו לשמעון מאי אמרת בהלין מאה זוזי דתבע יתך ראובן בהון ואמ' דלית לי גבאי מידי ואפי' חד זוזא ואמינא ליה לראובן אית לך סהדי עליה ואמ' אין ומדאתו פלו' ופלו' תרי סהדי כשרי ואסהידו על שמעון דנן באנפוהי דאית ליה עליה חמשין ופסקנא דינא על שמעון דמשלם לראובן חמשין זוזין דאסהידו בהון סהדי ומשתבע אשארא בגזרתא או שבועה דאוריתא ואי ליכא אלא שבועת היסת כותבי' הכל מפורש בההוא פסק דינא וכן כל מאי (דאי תפסק) [דאיתפסק] בפסק דינא קמייהו כותבין הכל, ואי הוו קרקע או ביתו דמשוו בחזקת ראובן ומפקין יתיה מחזקת שמעון כותבין הכל כפום מאי דאיתפסק קדמיהון.
אנו בית דין החתומים למטה כך היה שבאת לפנינו פלונית בת פלוני לבי דינא אלמנתו של פלוני ובניה או בנותיה פלו' ופלו' עמה ופלוניתא דא האלמנה הוציאה לפנינו שטר כתובתה מחזיק כך וכך וזמן הכתובה מיום פלו' ונתקיימה אותה שטר כתובה בפנינו בעדים ברורים החתומים בה וקיומיהון מתוכן דחתימת גופייהו היא. ותבעה ליתומים בפנינו ואמרנו לה לפלונית דא יש ליך מנכסי בעליך כלום ואמרה לא נותר לי ממנו כלום ולא התפיסני מעולם לא (צדדי) [צררי] ולא שום דבר אלא מה שאני מראה בפניכם מבגדי מלבושי שאני מתכסה בהן וכל נכסי בעלי בין מקרקעי בין מטלטלי הרי הם בידי היתומים או בידי אפוטרופוס שלהם ואנו ב"ד חקרנו אחר עזבון פלו' בעלה הנפטר ואחר דבריה ואע"פ שראינו דבריה נכוחים על הכל חייבנוה שבועה האלמנה כתיקון חכמים שלא החביאה ושלא הבריחה ושלא גזלה ולא גנבה ושלא כסתה מנכסי פלוני בעלה שום דבר וגם לא אתפסה בעלה (צדדי) [צררי] ואנו ב"ד קבלנו שבועה ממנה בפני היתומים והגבהינוה כתובתה מנכסים ומקרקעות אלו על מנהג מקומינו ומיום זה ואילך אין לה בנכסי היתומים לא מזונות ולא שום תביעות בעולם וגם מיום זה ואילך לא יהא כח ורשות בידי היתומים ולא בידי הבאים מכחם להשביעה שום שבועה לא מחמת כתובה ולא מחמת שאר נכסי עזבון בעלה ואם לא קבלו השבועה ונתפשרו בה עם היתומים כותבין הכי וכשבאת לפנינו פלוניתא זו לישבע עמדו בפנינו היתומים ומחלו לה אותה שבועה שחייבנוה והמחילה שמחלו לה ברצון נפשם שלא בשום אונס כלל אלא בלב שלם ובנפש חפצה ובדעת שלימה וקנו מן היתומים עדים בקנין גמור על מחילה זו בפנינו שלא יהא להם רשות ליתומים ולא לבאין מכחם לעולם לטעון ולערער על אותה שבועה שמחלו לה בפנינו בקנין גמור ושמנו לה אנו בית דין בכתובתה במה שנתפשרנו עמה כך וכך בתים או כך וכך מטלטלין או כך וכך זהובי' שנתפשרנו עמה ופרענוה השלמת כתובתה כמין שנתפשרנו עמה בקנין גמור ולא נותר לה לגבות מכל כתובתה משוה פרוטה ולמעלה ולא משוה פרוטה ולמטה כי במה שנתננו לה מבתים אלו או ממטלטלי' אלו הנזכרין קנינו ממנה עדים בקנין גמור בפנינו שנתקבלה כל כתובתה ומחלה אותה וכל מי שיבוא מארבע רוחות העולם ויערער עליה או על הבא מכחה שומא ששמנו לה וממחילת שבועה זו שמחלו לה היתומים יהיו דברי המערער בטלין ומבוטלין וחשובין כחרס הנשבר שאין בו שום ממש לפי שבפנינו אנו בית דין נעשה מעשה זו בקנין וכדת וכראוי ונפסק פסק דין ואנו החזקנוה בכל מה ששמנו לה ובמחילת השבועה שנעשית בפנינו וקרענו הכתובה קרע בית דין. ומה שהיה בפנינו כתבנו וחתמנו ביד פלונית זו להיות בידה לראיה ולזכות ומה שהיה בפנינו ביום פלו' לירח פלוני שנת פלונית לבריאת עולם למנין שאנו מונין כאן במתא פלונית וכתבנו וחתמנו ונתתנו בידה והכל שריר וקיים.
אנו בית דין או קהל החתומים למטה כך היה מעשה שבא לפלוני בר' פלוני אפטרופוסות בידו שריר ומקויים בידו בעדים ברורים החתומים בו והתחיל לטעון ולקבול ולהתרעם על פלוני בר פלוני והוציא עליו שטר חוב של פלוני ממאה זהובים וזמננו לפלוני ואמרנו לו ראה מה קובל עלינו פלוני בר פלוני אפטרופוס של פלוני מיד אמ' לנו הרי דבר שלו (מקויי"ם) מזומן יעשה לי חיזוק ואפרע אותו מיד הוציא זהובים ופרעו בפנינו וקיבל שטר החוב ופרעו וכך אמ' לנו פלוני זה אפוטרופוס של פלוני הוו עלי עדים וקנו וכתבו וחתמו עלי בכל לשון של זכות ותנו לו לפלוני בר פלוני להיות בידו לזכות מחמת שפרעני מאה זהובים של פלוני כמו שהרשני וגביתי אותן ממנו ולא נשתייר עליו משוה פרוטה ולמעלה וקרעתי לו זה שטר חוב ומהיום אין לי ולא לפלוני עליו לא דין ולא מאמר ולא שבועה ולא גזירה ולא חרם ולא שום טענה בעולם וכל מי שיבוא מארבע רוחות העולם בן ובת אח ואחות קרוב ורחוק יורש ונוחל יהודי או ארמאי דיקום ויהגה וישתעי דינא בהדין פלוני מחמת מאה דינרין של פלו' שפרעני בין בכתב עברי רומי יוני וישמעאלי ופרסי בין בעל פה יהיו דבריהם וכתביהם בטלין ומבוטלין ושובתין וחשובין כחספא דלית ליה מששא לא בדיני ישראל ולא בדיני האומות וכל מודעי וכו'. וכך אמ' לנו פלוני זה אפטרופוס של פלו' אחריות שטר שובר זה ופסקא זו קבלתי עלי ועל יורשי אחרי כחומר כל שוברין ושטרי פסקות ופשרות ותקנות שתקנו חכמים כהוגן וכשורה דנהיגי בישראל מיומא דנן ולעלם דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי. וקנו עדים בפנינו מן פלוני זה אפטרופוס של פלוני לפלוני בר פלוני בכל דכתי' ומפורש לעיל במנא דכשר למקנא ביה. ומה שהיה בפנינו אנו בית דין כתבנו וחתמנו ונתננו ביד פלוני זה [ביום פלוני] לירח פלו' שנת פלונית להיות בידו לראיה ולזכות והכל שריר וקיים.
<h2>דף נד:</h2>
והשטר הששי הוא שטר אירוסין. ואשכחן בנוסחי עתיקי בקצת חיבור השטרות דכת' בהו הכי שטר אירוסין וזהו טופסו. זכרון עדות שהיה בפנינו ביום פלוני בירח פלוני בשנת פלוני למניינא דרגילנא למימני ביה במתא פלוני דעל מקום פלוני מותבה איך פלוני בר' פלוני אמ' לפנינו הוו עלי עדים וקנו ממני וכתבו וחתמו עלי בכל לשון של זכות ותנו לה לפלונית בת פלוני דילהוי בידה לזכי מחמת שקבלתי עלי מעכשיו בקנין גמור למיכתב לה בכתובתה בשעת נשואין כ"ה זוזי דחזו לה מדאוריתא ולהוסיף לה במתנה כך וכך זוזי טבי ותקילה תמניא זוזי בדינרא ומזונה וכסותה וסיפוקה וקנינא מפלוני בר' פלוני לפלוניתא ארוסתיה בכל מאי דכתי' ומפורש (לכלא) [לעילא] במנא דכשר למיקניא ביה וכל שופרא דשטרא והכל שריר וקיים ולעניות דעתין האי נוסחא דהאי שטרא לא מיקרי שטר אירוסין כי זה בכלל. ויש נמי מי שכתבו בספרו בהאי לישנא. ספר אירוסין בכך וכך לשבת בכך וכך לחדש פלוני איך פלוני בר' פלוני אמ' לה לפלונית בת פלוני בתולתא הואי לי לאנתו כדת משה וישראל וכתיבנא ליה מהר בתוליכי כסף מאתן דחזו ליכי מדאוריתא וצביאת מרת פלונית דא והות לפלוני דנן לאנתי וכן התנה לה לפלוניתא ארוסתו כדי שיכתו' בכתובה ליום נשואיה כך וכך דינרין וכך וכך זהובים כך וכך בגדים כל אלו שיכתבו בכתובתה כשאר נכסים שהביאה מבית אביה לבית בעלה וכך אמר פלוני דנן אחריות כתובתה דא קבלית עלי ועל ירתאי בתראי להתפרעא מכל שפר ארג נכסין וקינינין וכו' עניינא דשטרא וגם זו אינה שטר אירוסין אבל שטר אירוסין לעניות דעתין הוא שאמרו עליו רבותי' חכמי המשנה והתלמוד [קידושין ב' ע"א] האשה נקנית בכסף בשטר ובביאה ושטר הוא שטר אירוסין. ואמרינן בבריתא [שם ט' ע"א] בשטר כיצד כת' לה על הנייר או על החרס אעפ"י שאין בו שוה פרוטה בתך מקודשת לי בתך מאורסת לי בתך לי לאנתו מקודשת. מתקיף לה רבא והא לא דמי האי שטרא לשטרא דזביני התם [מוכר] כותב שדי מכורה לך והכא בעל כותב בתך מקודשת לי, ופריק רבא הכא כי יקח איש אשה בלוקח תלא רחמנא לכתו' שהוא הבעל התם ומכר משדה וגו' במוכר תלא רחמנא למכור ודחינן להאי סברא ואסקא רבא אלא הילכתא נינהו ואסמכינהו רבנן אקראי. ואמ' רבא אמ' רב נחמן כת' לו על הנייר או על החרס אעפ"י שאין בו שוה פרוטה בתך מקודשת לי בתך מאורסת לי בתך לי לאנתו בין על ידי אביה בין ע"י עצמה מקודשת מדעתו והוא שלא בגרה. כת' לה על הנייר או על החרס אעפ"י שאין בו שוה פרוטה הרי את מקודשת לי הרי את מאורסת לי הרי את לי לאנתא בין ע"י אביה בין ע"י עצמה מקודשת מדעתה והוא שבגרה. בעי ריש לקיש שטר ארוסין שכתבו לקדש בו את האשה בעינן כתיבה לשמה או לא מי מדמינן ליה לגט דבעינן כתיבה לשמה או הויות להדדי מדמינן ומה הויה דכסף לא בעינן לשמה אף הויה דשטר לא בעינן כתיבה לשמה, ומסקינן בתר דבעיא הדר פשטה ויצאה והיתה מה יציאה דגט בעינן כתיבה לשמה אף הויה דשטר אירוסין בעינן כתיבה לשמה. איתמר כתבו לשטר אירוסין שמתקדשת בו לשמה ושלא מדעתה רבא ורבינא אמרי מקודשת מאי טעמא דמקשינן הויה ליציאה מה יציאה דכתיבת גט לשמה ושלא מדעתה אף הויה דשטר אירוסין כך. רב פפא ורב שרביא אמרי אינה מקודשת מה יציאה בעינן דעת מקנה אף הויה נמי בעינן דעת מקנה. ומותבינן עלייהו אין כותבין שטרי אירוסין ונשואין אלא מדעת שניהם מאי לאו שטרי אירוסין ממש לא שטרי פסיקאתא וכדרב גידל דאמ' כמה נותן אתה לבתך כך וכך ולבנך כך וכך, ואיכא מרבוותא מאן דפסק דהלכתא כרב פפא ורב שרביא שאם כתבו לשטר אירוסין לשמה ולא כתבו מדעתה שאינה מקודשת האשה בלא שטר אירוסין כיון שנכתב שלא מדעתה ואע"ג דמשנינן בהא דמקשינן עלייהו בשטרי פסיקאתא וכדרב גידל [ההוא] (א)שנויי [הוא ו]לא סמכינן אשנויי. ויש מי שאומרין דהלכתא כרבא ורבינא דאמרי מקודשת וכת' ר"ח הכי ודבר זה צריך עיון. וכיון דלא פשיט לן מילתא צריך למעבד לחומרא ולמכתב לשטר אירוסין לשמה ולדעתה וזהו שטר אירוסין שאמרנו עליו שכותב על הנייר לשם האשה הרי את מקודשת לי הרי את מאורסת לי הרי את לי לאנתו ומוסרו לה בפני שנים עדים והיא מתקדשת בו. ויש מי שנוהגין לכתו' בו הכי הרי את מקודשת לי כדת משה וישראל, ויש נמי מי שאומרין שאע"פ שכות' בו בשטר הכי צריך למימר לה בפני עדים כשמוסרה לה הרי את מקודשת לי בזו השטר כדת משה וישראל. ירושלמי [קידושין פ"א ה"א] בשטר הדא דתימ' בשטר שאין בו שוה פרוטה אבל אם שוה כסף הוא והאידנא לא צריכינן לכל הני דקדוקי דנהיגי עלמא לקדושי בטבעת של זהב ואין מקדשין בביאה ולא בשטר כלל ונסתלקו מכל המקומות קידושי ביאה ושטר ולא נהגינן בהו אלא בכסף בלבד.
והשטר הי"ו הוא שטר כתובת גרושה ושבויה ואלמנה. וכתובה גרושה ואלמנה זהו נוסחא. בכך וכך בשבת בחדש פלוני בשנת כך וכך לבריאת עולם למנין שאנו מונין כאן במתא פלונית איך פלוני החתן אמ' לה לפלונית בת פלוני הואי לי לאנתי כדת משה וישראל ואנא אפלח ואוקיר ואזון ואפרנס יתיכי ליכי כהלכת גוברין יהודאין דפלחין ומוקרין ית נשיהון בקושטא ויהיבנא ליכי מוהריכי כסף זוזי מאה דחזו ליכי מדרבנן ומזוניכי וכסותיכי וספוקיכי ומיעל עליכי [כאורח] כל ארעא וצביית מרת פלוניתא והות לפלוני חתן דנא לאנתו ודא נדוניא דהנעלת ליה מבית עצמה בין בכסף בין בזהב ובגדים ותכשיטין ושימושי ערסא סך שומת הכל קבל עליו ר' פלוני חתן דנא בכך וכך דינרין ממטבע פלונית וצבי ר' פלוני זה והוסיף לה מדיליה כך וכך דינרין דלהוו לה מתנה גמורה תוספת על כתובתה ואחריות וחומר שטר כתובתה דא ונדוניא דא ותוספת דיליה קבילית עליה ועל ירתאי בתראי דתתפרע מכל שפר ארג נכסין דאית לי תחות כל שמיא שקניתי ושאקנה כולהון יהון אחראין וערבאין לשטר כתובתה דא ונדוניא ותוספת דיליה, וקנינא מר' פלוני חתן דנא הנזכר וכו'.
ונוסח כתובת שבויה נמי כך היא. בכך וכך בשבת בירח פלוני בשנת כך וכך לבריאת עולם למניינא שאנו מונין כאן במתא פלונית איך פלוני בר פלוני אמר לה לפלוניתא בת פלוני שהיתה אשתו קודם שאשתביאת הואי לי לאנתי כדת משה וישראל ואנא ברעות נפשאי אפלח ואוקיר ואזון ואפרנס יתיכי ליכי כהלכת (עברין) [גוברין] יהודאין דפלחין ומוקרין וזנין ומפרנסין לנשיהון בקושטא ויהיבנא ליכי מוהריכי כסף זוזי מאתן דחזו ליכי מדאוריתא ומזוניכי וכסותיכי וספוקיכי ומיעל עליכי כאורח כל ארעא וצבי פלוני דנן דלחדש כתובתה כהדין הלכתא דמנסבא מינה בקדמיתא ודן נדוניא דהנעלת פלונית דא לפלוני בעלה בין במאני דערסא בין במאני דשמושא עולה מנין כך וכך וצבי פלוני דנן והוסיף לה בכתובתה כך וכך ונתן לה במתנה, וכך אמר לנו פלוני זה אחריות כתובה דא חדתא דכתובא קבלית עלי ועל יורשי אחרי להתפירעא מכל שפר ארג נכסין וקניינין שקניתי ושעתיד אני לקנות מאותו זמן שנשאתיה ומהיום שכתבתי כתובה זו עד עולם כחומר כל שטרי כתובות דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי וקנינא וכו'. וכתבתי אני פלוני כתובה זו לפלונית דא אתתי כדי להסתלק מחומרא דרבנן דאמרי אסור לאדם שישהא עם אשתו אפי' שעה אחת בלא כתובה ורציתי אני וכתבתי כתובה זו שלא לעבור על דבריהם ומה שהיה בפנינו כתבנו וחתמנו וכו'.
ויש מי שאומרים כתובת שבויה זו שאנו אומרין בזמן שנאבדה כתובתה הראשונה אבל בזמן שכתובתה קיימת אין צריך חידוש אחר אלא שמכניסה לאשה בשעת יציאתה מן השבי כאשתו כי שבויה מותרת היא לישראל דסתם שבויה אנוסה היא ואונס בישראל משרא שרי ואין השבויה אסורה אלא לכהנים בלבד אבל אם ידוע בעדים שזינתה בשביה ברצונה הרי אסורה גם לישראל. וכתובת גרושה שאמרנו למעלה היא גרושה דעלמא אבל גרושה דידיה כגון שגרשה ומחזירה הא תנינן בכגון זה בכתובות בסוף פר' הכותב [פ"ט ע"ב] שני גיטין ושתי כתובות גובה שתי כתובות, שתי כתובות וגט [או כתובה וב' גיטין או כתובה וגט] ומיתה אינה גובה אלא כתובה אחת שהמגרש את אשתו והחזירה על מנת כתובה הראשונה והני מילי כד אחרינא סתמא אבל אי כתב לה כתובה אחריתי גביא תרוייהו כדקתני רישא שני גיטין ושתי כתובות גובה שתי כתובות. פיס' [צ' ע"א] קטן שהשיאו אביו כתובתה קיימת שעל מנת כן קיימה. אמ' רב הונא לא שאנו אלא מנה מאתים אבל תוספת אין לה. תניא כוותיה דרב הונא חדשו נוטלין מה שחדשו, לא חדשו בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה אבל תוספת אין לה.
והשטר השלשים וחמש הוא שטר כתובת יבמין. ואע"פ שכתבנו דיניה וענייניה בהלכות ייבום וחליצה חזרנו כאן נוסחא דכתובה להחזירו ולקובעו בסידור השטרות ואע"פ שמיבם היבם את יבמתו אינו רשאי אלא לאחר שימתין שלשה חדשים [יבמות מ"א ע"א] כדמפורש בהלכות יבום וחליצה וכמו כן נמי אע"פ שבדורות הראשונים לא היו כותבין שיעבוד כתובות יבמין אלא על נכסי הבעל הראשון שנפטר וכדתנן גבי יבמות [שם ל"ח ע"א] כנסה הרי היא כאשתו לכל דבר ובלבד שתהא כתובתה על נכסי בעלה האידנא תקינו רבנן על נכסיו דידיה כשאר כל כתובות דעלמא כדאמרינן [שם ל"ט ע"א] ואי לית לה מראשון תקינו רבנן משני כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה ולכך נוהגות היום כשאר כל כתובות. והדין נוסחה. ברביעי בשבת בכך וכך לירח פלוני בשנת פלונית למנין שאנו מונין כאן במתא פלונית צביתי ברעות נפשאי ואמ' קדמנא פלוני בן פלוני אחי (דמואבי) [דמן אבי] הוה ושכיב וחיי לרבנן ולכל ישראל שבק וברא וברתא ומוקים שמיה בישראל לא שבק ושבק הדין איתתא פלונית בת פלוני ואנא פלוני בר פלוני חזינא ליבומי יתה מן אוריתא ולמיזן יתה ולפרנס יתה כדכתי' בספר אוריתא דמשה יבמה יבא עליה ושמעת פלוניתא דא ואיתיבמת לה לפלוני בר פלוני והות ליה לאינתו ואמ' לה פלו' כען הבי (ויבק) [ויבם] יתיכי כדת משה וישראל בדיל לאוקומי לאחי מיתנא שמא בישראל כמא דכתי' והיה הבכור אשר תלד יקום על שם אחיו המת ולא יכרת שמו בישראל ואנא אפלח ואוקיר ואזון ואפרנס ואסובר יתיכי כהלכת גוברין יהודאין דפלחין ומוקרין וזנין ומכסין ית נשיהון בקושטא ושמעתיה פלוניתא דא ואיתיבמית ליה לפלוני דנן והות ליה לאינתו כדת משה וישראל וצבי פלוני בר פלוני וכתב לה לפלוניתא דא יבמתו בכתובתה מאתן זוזי מוהרא דחזו לה מן אוריתא דהוה כתיב בכתובתה דכתב לה אחי בעלה עד הוה לבתולה וקפיץ וצבי ואוסיף דהוה כתיב לה מוהרא דחזי לה ומזונהא וכסותהא וסיפוקהא ומיעל עלה כאורח כל ארעא וצביאת פלוניתא דא ואיתיבמת ליה לפלוני דנן והוה ליה לאינתו ודא נדוניא דהנעלת ליה מבי נשא כמא דאיתיאת לבעלה קדמא אחוהי דהדין פלוני בין בכסף בין בזהב ובגדים ותכשיטין ושימושי ערסא סך שומת הכל וכו'. כותבין בכתובה על דרך המקום ועל מנהג מדינתם וכמו שפירשנו בהלכות כתובות. וכך אמ' לנו פלוני דנן אחריות וחומר שטר כתובתה ותוספת דילה קבילית עלי ועל ירתאי בתראי לאיתפרע מכל שפר ארג נכסין וקניינין דאית לי תחות כל שמיא שקניתי ושאני עתיד לקנות דאית להון אחריות ודלית להון אחריות כולהון יהון אחראין וערבאין לפרעון שטר כתובה דא ונדוניא דאיתוספת דילה ואפי' מגלימא דעל כתפיה וקביל פלוני אחריות כתובתה ונדוניא דאיתוספת דילה ואפי' מגלימא דעל כתפיה כאחריות וחומר כל שטרי כתובות דנהיגות בישראל מן יומא דנן ולעלם דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי, וקנינא מפלוני בר פלוני לפלונית בת פלוני יבמתו בכל מאי דכתיב ומפורש לעילא במנא דכשר למקניא ביה. ואיכא נוסחאי דכתיבי בכתובת יבמין וצבי פלוני בר פלוני דנן וכתב לה לפלוניתא דא יבמתו בכתובתה מוהרא כסף מאה זוזי דחזו לה מדרבנן ולא כתבי בה נמי מאי דסיימינן לעיל על כתובה דמאתן זוזי מוהרא דחזו לה מדאוריתא דהוה כתיב לה בכתובתה דכתב לה אחי בעלה וכו' משום דסבירא להו דכתובתה דמאה זוזי קא עבדי לה כמו לכל אלמנה וגרושה. וגם רבי' סעדיה גאון ז"ל בספרי בועות דיליה כת' ויהב לה תריסר זוזי ופלגא מוהרא דחזו לה מן אוריתא ובהני מילי כולהו על מנהג המקומות והמדינות קא כתבינן לכתובות ולשטרות.
והשטר השלשים ושש הוא שטר כתובה. והדין נוסחה. ביום פלוני בכך בשבת בכך וכך לירח פלוני שנת כך וכך לבריאת עולם למנין שאנו מונין כאן במתא פלונית איך פלוני בר פלוני חתן דנא אמר לה לפלונית בתולתא הואי לי לאנתו כדת משה וישראל ואנא במימרא דשמיא אפלח ואוקיר ואיזון ואפרנס יתיכי ליכי כהלכת גוברין יהודאין דפלחין ומוקרין וזנין ומכסין ית נשיהון בקושטא ויהבנא ליכי מוהר בתוליכי כסף זוזי מאתן דחזו ליכי מדאוריתא ומזוניכי וכסותיכי וספוקיכי ומיעל עליכי כאורח כל ארעא וצביאת פלוניתא דא בת פלוני והות ליה לפלוני חתן דנא לאנתי ויש מקומות שנהגו נמי לכתו' וצבי פלוני חתן דנא והוסיף לה מדיליה מאתן דינרין מחצה לה ומחצה לבנים שיזמין לה המקום ממנו ודא נדוניא דהנעלת ליה פלוניתא דא מבית אביה ואמה לבית בעלה בין בכסף בין בזהב ובגדים ותכשיטין ושימושי ערסא ומאני כך וכך סך שומת הכל קיבל עליו פלוני חתן דנא באלף דינרין גדולים של כסף צרוף ומאתים דינרין תוספת דאוסיף לה מדיליה דליהוי לה במתנה לבד המתנה לחוד שנעשה לה ויש מקומות שנהגו לכתו' לה לבד המתנה לחוד שיעשה לה ונהגו למיכתב הכי כדי שלא תכנס המתנה בכלל כתובה. ויש מקומות נמי שלא נהגו לכתו' בה סך שומת הכל קיבל עליו פלוני וכו' אלא כותבין הכי סך שומת הכל קיבל עליו וכו' ואוסיף לה כנגד זה מדיליה כך וכך ומאתים דינרין תוספת וכבר פירשנו זה בהלכות כתובות וכתבו בדבר זה עיקר גדול בשמירת האשה מהפסידה לבד המתנה לחוד שיעשה מבית פלוני כמו שיכתוב בשטר המתנה. וכך אמר לנו פלוני חתן דנא אחריות וחומר שטר כתובתא דא ונדוניא דא ותוספת דיליה קבילית עלי ועל ירתאי בתראי דתתפרע מכל שפר ארג נכסין וקנינין דאית לי תחות כל שמיא דקניתי ודאקנה דאית להון אחריות ודלית להון אחריות כולהון יהון אחראין וערבאין לשטר כתובתא דא ונדוניא דא ותוספת דילה ואפילו מגלימא דעל כתפאי כאחריות וכחומר כל שטרי כתובות ונדוניאות דנהיגות בישראל מיומא דנן ולעלם דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי כדת וכהלכה ובכל חיזוקי דרבנן, וקנינא מפלו' חתן דנא לפלוניתא דא בכל מאי דכתיב ומפורש לעילא במנא דכשר למיקניא ביה, והכל שריר וקיים.
והשטר הע"ב הוא שטר תנאי כתובה. ותנן בכתובות פ"ה [נ"ד ע"ב] אעפ"י שאמרו בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה אם רצה להוסיף אפי' מאה מנה יוסיף וכו'. ואמרינן בגמר' רצה לכתוב לא קתני אלא רצה להוסיף מסייע ליה לר' איבו א"ר ינאי דאמ' תנאי כתובה ככתובה נפקא מינה למוכרת ולמוחלת ולמורדת ולפוגמת. ונוסח שטר תנאי כתובה יש מי שכותבו מענין המפורש בשטר אירוסין. ויש נמי שכותבין אותו מענין מה שמפורש בשטר פסיקאתא. ויש נוסחאי דכתבי בהו בהאי לישנא. יודעים אנו עדים חתומי מטה עדות ברורה כך היה שבשעה שקידש פלוני בר פלוני למרת פלוניתא בת פלוני והתנו תנאיהם בפנינו אותו בקנין גמור וקבל על עצמו פלוני דנן החתן לכתוב לה בכתובתה כסף זוזי מאתן דחזו לה מדאוריתא ומזונה וכסותה וספוקה ומיעל עלה כאורח כל ארעא ועוד קיבל עליו להוסיף לה מדיליה תוספת על עיקר כתובה כך וכך דינרין ומתנה כך וכך דינרין וקיבל על עצמו אביה או פלוני אחיה או פלוניתא אמה להזמין לה בשעת נשואיה בבגדים ותכשיטין ושמושי ערסאי כך וכך דינרין וכל אותו חצר שיש לה במקום פלוני ולצד פלוני וכל הנותר מהנדוניא להכניס בביתו של פלוני זה וקבלו על עצמם פלוני זה החתן ופלוני דנן אביה או אחיה או אמה תנאים אלו הנזכרים לעיל באחריות עליהן ועל יורשיהן אחריהן אגב ארבע אמות קרקע כהוגן וכתיקון חכמים מיומא דנן ולעלם דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי, וקנינא מפלוני דנן החתן לפלוניתא ארוסתו מפלוני דנן אביה על כל הנזכר למעלה בקנין שלם וכתבנו ביום פלוני בירח פלוני שנת כך וכך במדינת פלוני כתבנו וחתמנו וכו'.
ויש מקומות שנהגו לכתו' תנאי השידוכין. יודעים אנו עדים חתומי מטה עדות ברורה שאמ' לנו פלוני בר פלוני ופלוני בר פלוני הוו עלינו עדים וקנו ממנו להיות בידינו לזכות מחמת ששדכו אנשים בינינו והיה מן השמים ונתקיים המעשה ושדכתי אני פלוני את בתי פלונית לפלוני בן פלוני דנן לתתה לו לאשה ולהזמינה אם יזכוני מן השמים לזמן פלוני לקידושין ולנשואין וקבלתי על עצמי אני פלוני כל זה בקנין גמור ושאתן לו מעכשיו לאותו זמן כך וכך תכשיטין וקרקע פלוני במתנה גמורה עם בתי פלוניתא הנזכרת וקנו ממני על כל זה ותנו לו לפלוני חתני ולפלוניתא המיועדת להיות בידם לזכות ואם חס ושלום הייתי מעכב אותו עת מלהשלים לו כל תנאים אלו הכתובים לעיל לזמן הנזכר מעכשו הקניתי לו לפלוני זה ארבע אמות קרקע בחצרי ואגבן הרשיתיו והשלטתיו ומניתיו אפטרופוס לגבות ממני ומכל הנמצא לי כל תנאי זה הכתוב לעיל ויהא רשאי לקנסני בכך וכך דינרין ועל הכל להשלים לו התנאי וגם יהא רשאי לתת קנס זה הנזכר לכל שליט וסרדיוט גוי שירצה וכל שוחד ושכירות שיתן על סרבנותי הכל יהא רשאי לגבות ממני משלם וכמו כן קנינו אנו עדים מפלוני בן פלוני החתן הנזכר ונתננו לו לפלוני חותנו ולפלונית בתו שיהא מזומן בגוזר המקום לזמן פלוני ולקדש ולישא מרת פלונית הנזכרת זו בתו של פלוני זה ולעשות לה אז כתובה דאוריתא ותוספת דילה ומתנה לחוד כמנהג המדינה מבנות ישראל הגונות וכשרות והסך של הכתובה והתוספת והמתנה כמנהג כתובות מוהר אחת מקרובותיה המיוחסות והמעולה שבכולן. ואם חס ושלום היה מעכב פלוני זה החתן לי מלהיות מזומן לזמן זה הנזכר מלהשלים לפלונית זו ולפלוני חותנו תנאי זה לעת הנשואין מעכשו הקניתי לה לפלונית דא מיועדת לי ולפלוני חותני אגב ארבע אמות קרקע בחצרי ואגבן הרשיתים והשלטתים ומניתים אפטרופוס לגבות ממני מכל הנמצא לי תנאם משלם ויהיו רשאין לקנסני בכך וכך דינרין ולתת הקנס לכל שליט וסרדיוט גוי שירצו ועל הכל אהיה מזומן להשלים להם תנאם וכל שחד ושכירות שיתנו על סרבנותי יהיו רשאין להוציא ממני בלא שום פסדתם בעולם, והודענו אנו עדים לפלוני בר פלוני ולפלוני בר פלוני החתן כח תנאים אלו שאינן כשאר תנאים דעלמא אלא הם כתנאי כתובה וכשטרי פסיקתא שתנאם חמור מכל שטר תנאי דעלמא כי תנאים אלו נקנין בלא קנין ונקנין באמירה בעלמא ודינם כתנאי בית דין שמקנין דבר שלא בא לעולם ובדבר שבא לעולם מה שאין כן בכל התנאין שבעולם וקבלו הם על עצמם ונכנסו על כל זה בדעת מיושבת בלא שום זכר אונס ומודעא בעולם ותנאי זה שריר ומקויים וחזק ובריא כדין כל וכו'. וקנינן אנו עדים מפלוני בר פלוני לפלוני בר פלוני חותנו ומפלוני בר פלוני לפלוני בר פלוני בכל מאי דכתיב ומפורש לעילא במנא דכשר למקניא ביה, ומה שהיה בפנינו וכו' עד והכל שריר וקיים. ויש מקומות נמי שנוהגין לכתוב שני שטרות מתנאי זה אחד מתנאי החותן לחתן ואותו השטר העומדת ביד החתן. והשנית כותבין בה תנאי החתן לחותן ואותה השטר העומדת ביד החותן. וספרי דוקני נהגו למיכתב בשטרי דוקני בתנאי החותן לחתן הכי. וקנו ממני או וקבלתי על עצמי מעכשו בקנין גמור לתת לו לפלוני חתני אותו עת עם בתי כך וכך דינרין תכשיטין וקרקע פלוני וכו'. ויהא רשאי שיגבה ממני ומן הבאי' מכחי בעת המעשה כך וכך דינרין וכו' כי מעכשו הקניתי לו כל מה שקניתי ושעתיד אני [לקנות] לגבות ממני ומיורשי אותו עת תנאי זה ושטר תנאי זה באחריות עלי ועל יורשי וכו'. ואם יש מי שיעלה על לבו לשאול היאך הבן משתעבד בדבר זה לאחר מיתת אביו מפני שהוא טועה בהא דתנן בכתובות פר' שני גזילות [ק"ט ע"א] הפוסק מעות לחתנו ופשט את הרגל תהא יושבת עד שתלבין ראשה. ואדמון אומ' יכולה היא שתאמ' אלו פסקתי לעצמי הייתי יושבת עד שתלבין ראשי עכשו אבא פסק עלי מה אני יכולה לעשות או כנוס או פטור, אלמא משמע שאין התנאי מתקיים לאחר מיתת האב, התם בשלא הניח האב עזבון כלל במה להשלים התנאי אבל היכא שנותר עזבון מן האב מקרקעי או מטלטלי וכת' לו שיגבה התנאי ממנו ומיורשיו למה לא יפרע מעזבונו והלא חמור הוא תנאי שטר פסיקתא משאר תנאי דעלמא שאלו נקנין באמירה בעלמא ואיך לא יהיה התנאי קיים ממנו ומיורשיו. ואם לא כת' לו הכי והניח עזבון אלא ודאי אם כת' לו הכי תנאו קיים ממנו ומיורשיו כי מעת הקנין נשתעבד לו כל מה שקנה ושעתיד לקנות לתנאו עד שיקיימנו, וההיא מתני' דהפוסק מעות לחתנו בשלא הניח האב עזבון כלל במה לקיים לחתן את תנאו.
<h2>דף נו.</h2>
והשטר האחד וששים הוא שטר שובר. וכבר פירשנו לעיל בענין סמפון שאעפ"י שהשובר והסמפון אחד הם מה בין שובר וסמפון, והשובר הוא נעשה על שטר חוב שנאבד שכותבין עליו שובר כי אולי שמא ימצא היום או מחר ויתבעוהו היורשין או הוא בעצמו ונעשה נמי על מי שהוא במדינה אחרת ואין שטר חובו אצלו ופורע הלווה ממונו שכות' לו שובר על השטר עד שילך למדינתו ויחזירנה לו. ונעשה נמי על מי שפרע מקצת חובו וכותב השטר אצל המלוה שכותב לו שובר במקצת שפרע לו ואעפ"י שהוא דבר זה פלוגתא דר' יהודה ור' יוסי הא קיימא לן דכותבין שובר וכדתנן בפ' גט פשוט [ב"ב ק"ע ע"ב] מי שפרע מקצת חובו ר' יהודה אומ' יחליף ר' יוסי אומר יכתוב שובר, אמ' ר' יהודה נמצא זה צריך להיות שומר שוברו מן העכברים אמ' לו ר' יוסי וכן יפה לו ואל ירע כחו של זה, ומסקנא דכותבין שובר אמר רב הונא בריה דרב יהושע אפי' למאן דאמ' כותבין השובר הני מילי אפלגא אבל אכולה לא ולא היא אכולה נמי כתבינן כי הא דרב יצחק בר יוסף וכו'.
וזהו נוסח שטר שובר. יודעים אנו עדים חתומי מטה עדות ברורה שאמ' לנו פלוני בר פלוני הוו עלי עדים וקנו ממני וכתבו וחתמו עלי בכל לשון של זכות ותנו לו לפלוני בר פלוני להיות בידו לזכות מחמת שכבר נשתלמתי ממנו כך וכך דינרין שהוא חייב לי מזמן פלוני ולא נשתייר לי אצלו לא משוה זוז ולמעלה ולא משוה זוז ולמטה אלא הכל נשתלמתי ממנו עד גמירא ואותו השטר שהיה לי עליו מסך זה ומזמן פלוני בכל מקום שהוא שתמצא פרוע הוא ובטל לגמרי וכל מי שיבוא מארבע רוחות העולם בן ובת אח ואחות רחוק וקרוב יהודי וארמאי יורש ונוחל אכיל נכסי ופרע חובותי דאתי ברשותי ושלא ברשותי בהרשאתי ושלא בהרשאתי דיקום ויטעון ויהגה ויערער וישתעי שום דינא ודברים בעולם על פלוני זה או על הבאים מכחו מחמת אותו שטר חוב שנזכר שנטלתי ממנו זה הממון הנזכר יהיו דבריו בטלין ומבוטלין וחשובין למנא דחסף תביר דלית ליה ממשא וכל שטר וזכות שיצא מתחת ידי או מתחת ידי יורשי אחרי על פלוני זה או על הבאים מכחו מחמת אותו שטר יהיו שביתין פסולין בטלין קרועין ומקורעין לא שרירין ולא קיימין כי באותו שטר פרוע הוא לגמרי בכל מקום שהוא והרי הוא בטל ומבוטל וכל מודעי ותנאי ומודעי דמודעי ומודעי דנפקי מגו מודעי עד סוף כל מודעי שמסרתי ושעתיד אני למסור על שובר זה בטלין ומבוטלין בכל לישני ודבורי דמבטלין בהון רבנן מודעי ותנאי. ואיכא נמי מאן דכתי' ביה הכי וכולן מכרתים לפלוני זה בפרוטה, וכך אמ' לנו פלוני דנן אחריות וחומר שובר זה קבלתי עלי ועל יורשי אחרי דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי שוברא אלא כאחריות וחומרי כל שטרי שוברין והודאות וקבלות דנהיגין בישראל מיומא דנן ולעלם כדת וכהלכה. וקנינא מפלוני זה לפלוני זה בכל מאי דכתיב ומפורש לעילא במנא דכשר למקניא ביה, ומה שהיה בפנינו וכו' עד והכל שריר וקיים. ואם הוא שובר במקצת השטר כותבין בו הכי מחמת שבטלתי וקבלתי ממנו מאותו שטר פלוני שהיה לו עלי מחזיק כך וכך דינרין ועכשיו נטלתי מאותן הדינרין כך שיעור חצי השטר או שלישיתו או כפי מה שהוא הסך והרי הוא נבטל לגמרי שעבוד חצי אותו השטר שהיה לי עליו ולא יהא כח באותו השטר לגבות ממנו ומיורשיו לא הוא ולא יורשיו אלא חצי סך השטר כי החצי הסך האחר פרע לי אותו השטר מעכשיו לגמרי ולכך אני מבטל בפניכם בקנין גמור חצי השטר והרי הוא בטל ופרוע ולא יהא כח באותו המחצית הפרוע לעולם וכו' עד סוף השטר.
<h2>דף נז.</h2>
והשטר הי"ט היא כתובה דמירכסא. והיא כגון אשה הנשואה לאיש בקידושין וכתובה והיא תחתיו וידוע לכל שהיא אשתו ואין ביניהם מחלוקת בשום דבר אלא שבאין לפני ב"ד ואומ' הבעל רבותי הריני מודיע אתכם שאשה זו היא אשתי ונשאתיה כתורה כדת משה וישראל בקידושין וכתובה והרי היא נשואה לי מזמן פלוני והשתא נאבדה הכתובה שעשיתי לה ולפי שאסור לו לאדם לשהות עם אשתו שעה אחת בלא כתובה ואיני רוצה לעמוד באיסורא אני מפייס מכם רבותי שתחדשו לי ותעשו לי כתובה אחרת כדי לה(ת)נצל מעונש הזנות והדומה לו. והשתא יש מי שאומ' שמחדשין לה הכתובה מזמן שני כדי שלא תטרוף לקוחות שלא כדין וכדרך שאמרנו לעיל בשטר המחודש. ויש מי שאומ' שאין זה דומה לשטר המחודש כי האשה הכל יודעין שהיא אשתו וכי היא נשואה לו מאותו הזמן שנשאת לו ויש כמה עדים שמעידין בזמן הנשואין ובודאי כל הנשאת יש לה כתובה וזו הואיל וידוע בעדים הזמן שנשאת לו מאותו העת משועבדין (לו) [לה] נכסיו ואין בזה משום חשש דאתיא למטרף לקוחות שלא כדין ודאי בדינא היא טורפת, (וכי) [והני] אמרי לך שגם הכתובה היא כשטר חוב ושמא צררי אתפסה בכתובתה וגרשה והשתא הוא דקא מהדר נסיב לה ואתיא למטרף שלא כדין. והא דגרסי' בפר' שנים אוחזין בתחלתו [ב"מ ז' ע"ב] ולא חייש ר' יוסי לפירעון והא תניא מצא שטר כתובה בשוק בזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה, אין הבעל מודה לא יחזיר לא לזה ולא לזה, ר' יוסי אומ' עודה תחת בעלה יחזיר לאשה, נתארמלה או נתגרשה לא יחזיר לא לזה ולא לזה. ובסופה דשמעתא אוקמה רבינא דהוא בתרא לעולם איפוך וטעמייהו דרבנן התם בהאי בריתא דכתובת אשה דאמ' לא יחזיר לא לזה ולא לזה לאו משום דחיישינן לפירעון אלא משום דחיישי לשתי כתובות ור' יוסי לשתי כתובות לא חייש ולא דמיא שטר כתובה היכא דנמצאת בשוק להיכא שנאבדה לגמרי ומילתא צריכא עיונא.
וזהו נוסח כתובה דמירכסא. ביום פלוני לחדש פלוני שנת כך וכך לבריאת עולם למנין שרגילין למנות בו במתא פלונית איך פלוני בן פלוני בא לפנינו והזכיר לפנינו ואמ' רבותי דעו כי מקודם היום כמה שנים נשאתי את אשתי פלונית בת פלוני כהוגן וכתיקון חכמים ז"ל בקידושין ובכתובתה וכתבית לה בההיא זימנא דנסיבת לי כתובה מן כסף זוזי מאתן דחזו לה מדאוריתא מהר בתולהא וכתבית לה נמי כך וכך דינרין תוספת דלהוו לה במתנה. וכתבית לה שעבוד על כל נכסי כמו שתקנו חכמים ז"ל ועתה אירכס לה ההוא שטר כתובה שכתבתי לה בעת הנשואין או אכלוה עכברים או שנגנב או שנתקרע או שנאבד ואיני יודע היכן הוא ואמור רבנן [כתובות נ"ז ע"א] שאסור לאדם לשהות עם אשתו אפי' שעה אחת בלא כתובה וכל המשהא אשתו בלא כתובה הרי הוא עושה בעילתו בעילת זנות וכיון שכן הוא ראיתי לחדש לה הכתובה דאירכס ושעבדתי לה בכתובתה כל נכסי כמו שהיו משועבדים לה בכתובתה הראשונה וקבלתי על עצמי מזונהא וכסותהא וסיפוקהא ומיעל לותהא כאורח כל ארעא ואוסיפית לה מדילי תוספת שהיה כתו' לה באותה כתובה הראשונה דאירכסא או הנאבדת כך וכך דינרין, ועוד רציתי ונתתי לה במתנה כך וכך דינרין שהיו כתובין לה בכתובה הראשונה, ושוב קבלתי על עצמי נדונייתה שהכניסה לי מבית אביה באותו זמן לביתו בכך וכך דינרין אגב ארבע אמות קרקע וכעין הוו עלי סהדי בהלין מאתין זוזי ובתוספת כך וכך זוזים ואותן זוזי נמי שרציתי ונתתי לה במתנה דהוו כתיבי עלי בהאי כתובה קדמאה דמירכסא כחומר כל תנאי כתובות דנהיגין בישראל והשתא כתיבנא קדמיכון הדין כתובה חלופי ההיא דמירכסא דתהוי הך כתובה במקומה בכל זה הסך הנזכר ככל דיני הראשונה וככל שעיבודיה וכך אמר לנו פלוני זה אחריות כתובה זו ודאיתוספת דילה ומתנה ונדוניא הכל קבלתי עלי ועל יורשי אחרי ועל כל נכסי מקרקעי ומטלטלי מקרקעי ואגבן מטלטלי נכסין דאית להון אחריות ואגבן דלית להון אחריות ואחריות וחומר כתובתא דא ותוספת דילה ומתנה ונדוניא באחריות וחומר כל שטרי כתובות קיימין דנהיגין בישראל כהוגן וכתיקון חכמים ז"ל מיומא דנן ולעלם דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי בביטול כל מודעי שמסרתי ושאמסור. וקנינא מפלוני זה לפלונית זאת אינתתיה על כל מה דכתי' ומפורש לעיל במנא דכשר למיקנא ביה שריר וקיים.
<h2>דף סט:</h2>
והשטר הס"ה הוא שטר שלישות. ולשון שלישות הוא מלשון משולש כגון שני בני אדם שחולקין בדבר והשליש מכריע וכן כל שנים שיש להם עסק ומשלישין אותו העסק ביד השליש להיות שליש עליהם ונאמן והוא מלשון שכת' בקרא ושלישים על כולו. גרסינן בקידושין בפר' עשרה יוחסין [תוספתא ב"מ פ"א ה"ו] הודאת בעל דין כמאה עדים והשליש נאמן משניהם זה אומ' כך וזה אומ' כך השליש נאמן אימתי בזמן שהשלישות יוצא מתחת ידו אבל אין השלישות יוצא מתחת ידו הרי הוא ככל אדם. ואתה מוצא נמי שלישות כגון ראובן שמשלש ממון ביד שמעון לתתו לחתנו או לבתו או לאדם אחר עושה לו שטר שלישות עליו, וכן נמי שמשליש ראובן ביד שמעון לקנות בו שום דבר ועושה לו בו שטר. וכן נמי ראובן ושמעון שמשלישין ממון ביד לוי שיעשה להן מן הממון שום דבר וכל מה שיעשה בין שניהם ממנו יהא עשוי. וזהו נוסח שטר שלישות. יודעים אנו עדים חתומי מטה עדות ברורה שאמ' לנו פלוני הוו עלי עדים וקנו ממני וכתבו וחתמו עלי בכל לשון של זכות ותנו לו לפלוני בר פלוני מחמת שרציתי ברצון נפשי שלא באונס כלל אלא בלבב שלם ובנפש חפצה ואשליטית ואשלישית עליה כך וכך זוזי כך וכך מאני דליתן יתהון לפלוני בר פלוני או דליזבון ליה בהון ארעא ויהא נאמן בשלישות זה בכל מה שיעשה עלי ועל הדין פלניא דאנא מפקד ליה למתנינון בידיה ולא יהא בי כח ולא בההוא פלוני המקבל לתבוע בכל מאי שיעשה משלישות זה ושטר שלישות ונאמנות זה מקויים כראוי ובריא וחזק כדרך כל שטרי שלישותא ואשלטותא והימנות דנהיגות בישראל מיומא דנן ולעלם דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי, וקנינא מפלוני בר פלוני לפלוני בר פלוני בכל דכתיב ומפורש לעילא במנא דכשר למקניא. ומה שהיה בפנינו וכו' עד והכל שריר וקיים. ועל דרך שהוא שטר שלישות כותבין אותה ואם הוא הממון בין שנים שמשלישין אותה לשליש לקנות בהן כלום כותבין הכי שאמרו לנו פלוני ופלוני הוו עלי עדים וקנו ממני וכתבו וחתמו עלי בכל לשון של זכות ותנו לו לפלוני בר פלוני להיות בידו לזכות מחמת שרצינו ברצון נפשינו שלא באונס כלל והשלשנו ביד פלוני בן פלוני כך וכך ממון והשלשנוהו לעשות בהן לנו דבר פלוני וכל מה שיעשה לנו בו מקובל עלינו כי האמננוהו בסחורה זו להיות נאמן בקנייתה ובהוצאותיה וכו' ועל דרך שהוא שטר שלישות בין מאחד בין משנים כותבין אותה ולא הוצרכנו להאריך בזה כי דברים פשוטים הם.
<h2>דף עט.</h2>
והשטר אחד וחמשים הוא שטר פסים. והוא כגון מי שרוצה להבריח קרקע או לדחות בו את השעה שלא יהא לו קרקע באותו עת ולא שוה הקרקע כותב אותו קרקע שיש לו בשטר פסים לחבירו והוא כגון שכותב לו מתנה מעכשו לזמן ידוע שהוא אומ' לו נתתי לך שדה זו עד לעשר שנים או עד חמש שנים וצריך לכתוב לו כל זה בפירוש בשטר אבל אם אותו השטר הוא כשאר כל שטרי מתנות חתוכות וחלוטות וטוען המתנה כי זה השטר שטר פסים הוא או שטר אמנה לא כל הימנו ואינו נאמן בכך. וזהו נוסח שטר פסים. יודעים אנו עדים חתומי מטה עדות ברורה שאמ' לנו פלוני בן פלוני הוו עלי עדים וקנו ממני וכתבו וחתמו עלי בכל לשון של זכות ותנו לו לפלוני בן פלוני להיות בידו לזכות מחמת שרציתי ברצון נפשי שלא באונס כלל אלא בלב שלם ובנפש חפצה ובדעת שלימה ובעין יפה ונתתי לו במתנת בריא מתנה מעכשו שדה פלונית כמו שהיא מסויימת במצרניה שיזכה בה זכייה גמורה מהיום ועד עשר שנים או עד חמש ומהשלמת עשר שנים ואילך תחזור לרשותו ותהא שלו כי לא נתתי לו מתנה מעכשיו אלא עד עשר שנים בלבד. וכותבין לו עניינא דשטרא ובמקום מתנת עלמין כותב במקומו מתנה לעשר שנים וכו' עד והכל שריר וקיים.
<h2>דף פה.</h2>
והשטר השני היא אשרתא דדייני. והוא קיום בית דין כשמקיימין את השטר והוא האמור עליו נמי בבבא מציעא בפר' שנים אוחזין [ט"ז ע"ב] אמ' ר' אבהו אמ' ר' יוחנן המוצא שטר חוב בשוק [לא] יחזירו לבעלים ולא מיבעיא היכא דלא כתב הנפק פי' והוא קיום בית דין דאיכא למימר כתב ללות ולא לוה אפי' כתב בו הנפק לא יחזיר מאי טעמא חיישינן לפרעון, ושטר קיום בית דין זה נוהג על אלו הדרכים בזמן שבאין עידי השטר בעצמן ומעידין על אותו השטר ועל חתימת ידיהו דהיא גופה אי נמי ליתנהו הני סהדי ואתו סהדי אחרינא ואסהידו קמיה בי דינא אחתמות ידיהו אי נמי כשמכירין בית דין עצמן חתימת העדים או שמקיימין אותן משאר שטרות וכל אלו העניינים כבר פירשנום בהלכות עדות פי' מבואר. ועל כל אלו העניינים מקיימין בית דין את השטר ההוא בקיום בית דין והוא הנקראת שטר הנפק שהיא אשרתא דדייני ולשון אשרתא מלשון שריר וקיים ומלשון אשרנוהו וקיימנוהו, ועל זה האשרתא גרסי' בכתובות בפר' האשה שנתאלמנה [כ' ע"א] אין מקיימין את השטר משטר שקרא עליו ערער אלא אם כן הוחזק בבית דין. אמרי נהרדעי אין מקיימי' את השטר אלא משטרי שדות או משטרי כתובות והוא שאכלום שלש שנים בעליהם ובשופי וביוצא מתחת ידי אחר אבל מתחת ידו לא חיישינן דילמא זיופי זייף. [שם כ"א ע"ב] אמ' רב הונא אמ' רב שלשה שישבו לקיים את השטר שנים מהן מכירין חתמות ידי עדים ואחד אינו מכיר עד שלא חתמו מעידין עליו וחותם שמע מינה תלת, שמע מינה עד נעשה דיין בדרבנן ושמע מינה דיינין המכירין חתימת יד העדים אין צריכין להעיד בפניהם ושמע מינה דיינין שאין מכירין חתימת ידי עדים צריכין להעיד בפני כל אחד ואחד, אמ' רב פפא האי אשרתא דדייני דכתיבי מקמי (דלא) [ד]אחוו שהדי חתמות ידיהו פסולה משום דמיחזי כשיקרא ולית הילכתא כרב פפא דגרסינן בפר' הכותב [כתובות פ"ה ע"א] וליתה לדרב פפא מדאמ' רב נחמן אומר היה ר' מאיר אפי' מצאו באשפה וכו'. [שם כ"ב ע"א] אמ' ר' זירא שלשה שישבו לקיים את השטר ומת אחד מהם צריכין למיכתב במותב תלתא כחדא הוינא וחד ליתוהי. אמ' רב נחמן ואי כתב בה בי דינא תו לא צריך כגון דכתב ליה אמ' לנא רבנא פלוני הבית דין ואמינא ליה לרבנא פלוני, ולא הארכנו בהני ענייני כי כבר פירשנום בהלכות עדות, וטופס השטר גופו הכי כותבין אותו. אתקיים שטרא דנא דנסחיה ושהדוה מיניה וביה במותב תלתא כחדא הוינא ומדאתו תרין סהדיא ואסהידו אחתמות ידיה שהדייא אילין דחתימין לעיל דאינון פלוני בר' פלוני ופלוני בר' פלוני דהיא גופא אשרנוהו וקיימנוהו כדחזי, ובזמן שאין עדים אחרים על חתימות ידי העדים שהם בשטר אלא הם בעצמם כותבין הכי. במותב תלתא כחדא הוינא כד אתקיים שטרא דנן קדמנא דנסחיה וסהדוהי מיניה וביה ומדאתו הני תרין סהדי דחתימין לעיל דאינון פלוני בר' פלוני ופלוני בר' פלוני וקיימנוהו להאי שטרא מיניה וביה ואשרנוהו כדחזי. ויש מי שנוהגין לכתוב בהאי אשרתא הנפק שטרא דנן קדמנא ואתקיים במותב תלתא מדאתו הני שהדי וכו' וזה שנהגו לכתוב בו הכי משום האי שמעתא דכתבינן לעיל דבפר' שנים אוחזין ולא מיבעיא היכא דכתב בו הנפק. ואלו שלא נהגו לכתוב בו הנפק אין בכך כלום כי הקיום בעצמו נקרא הנפק לפי שמוציאין אותו השטר בפני בית דין ומקיימין אותו.
<h2>דף פו.</h2>
והשטר הכ"ח הוא שטר זביני שטרא. והוא כגון ראובן שיש לו שטר חוב על שמעון ממאה דינרין והוא רוצה למוכרו ללוי בין במאה דינרין שהוא חייב לו בין בפחות כ"ש בזמן שמוכר ראובן בעל השטר אותו השטר ללוי והוא צריך למכור לו אותו השטר שהיה לו על שמעון ולכתו' לו על אותו שטר חוב שטר מכירה שאם מסר לו השטר ולא כתב לו שטר מכירה או כתב לו שטר מכירה ולא מסר לו אותו השטר לא קנה לוי עד שיכתוב לו שטר מכירה וימסור לו השטר חוב, זה כולו מפורש לקמן. וכדגרסינן בהמוכר את הספינה [ב"ב ע"ו ע"ב] אמ' רב פפא מאן דמזבין ליה שטרא לחבריה צריך למיכתב קני לך הוא וכל שיעבודא דאית ביה. אמר רב אשי אמרית לשמעתא קמיה דרב כהנא [א"ל] ואי לא כתי' הכי לא קני אטו לצור על פי צלוחיתו הוא צריך אין לצור ולצור. [ע"ז ע"א] אמ' אמימר הלכתא אין אותיות נקנות במסירה אמ' ליה רב אשי לאמימר גמרא או סברא אמ' ליה גמרא רב אשי אמר סברא נמי הוא מילי נינהו ומילי במילי לא מקנין ואע"ג דלא מקנין במסירה ע"ג קרקע מיקנין דהא מטבע לא מקני בחליפין ועל גב ארעא מקני כי הא דרב פפא הוו ליה תליסר אלפי זוזי בי חוזאי אקנינהו לרב שמואל בר אחא אגב סיפא דביתיה כי אתא נפק לאפיה עד תווך. ועל האי שמעתא ופסקיה דאמימר סמכינן וכוותיה עבדינן (ולא סמכינן) דגרסינן בגט פשוט [שם קע"ג ע"א] תניא אחד מן האחין ששטר חוב יוצא מתחת ידו עליו להביא ראיה שאביו נתנו לו וראיה בשטר ולא בעדים דקימ' לן אין אותיות נקנות במסירה וכו' וזה מפורש לקמן.
וזה נוסח שטר מכירת שטר. יודעים אנו עדים חתומי מטה עדות ברורה שאמ' לנו פלוני בר פלוני הוו עלי עדים וקנו ממני וכתבו וחתמו עלי בכל לשון של זכות ותנו לו לפלוני בר פלוני להיות בידו לזכות מחמת שרציתי ברצון נפשי ושלא באונס כלל כי אם בלב שלם ובנפש חפצה ובדעת שלימה ונטלתי וקבלתי ממנו כך וכך דינרין ומסרתי להם כל כח וזכות ושעבוד שיש לי באותו שטר חוב שיש לי על פלוני מחזיק כך וכך דינרין ומסרתי לו אותו שטר חוב בפניכם ומכרתיו לו בדינרין אלו מכירה גמורה חתוכה וחלוטה דלא להשנאה ביה ודלא למהדר מיניה לעלם ויהיבנא ליה ומשלמ[נ]א ליה (ולי) ולירתוהי בתרוהי ואין מי ימחה בידו ולא בידי הבאין מכחו שבלב שלם עשיתי לו מכירה זו מעכשיו בלא שום שיור בעולם לא לי ולא לבאין מכחי ומעכשו ילך פלוני זה ויזכה ויקנה שטר חוב זה הוא וכל שיעבודא דאית ביה ויתבענו מפלוני בעל חובי ויגבנו לעצמו כי לא נשתייר לי בו שום תפיסה וזכות בעולם כי מעכשו נסתלקתי משטר חוב זה ומסרתיו לפלוני זה ומכרתיו לו מכירה גמורה כדי שיתבענו מפלוני בעל חובי ויהיה ידו כידי ועשייתו כעשייתי ופטורו כפטורי כי לא נותר לי בו שום תפיסה גבו ולא נשתייר לי אצל פלוני זה מדמי מכירה זו (ו)לא מזוז ולמעלה ולא מזוז ולמטה כי הכל קבלתי ממנו משלם ומכירה זו שעשיתי לפלוני משטר חוב זה שהיה לי על פלו' בלב שלם ובדעת מכוונת וביישוב הדעת עשיתיה לו לגמרי והיה לו כל זה החוב שבשטר על פלוני בעל חובי ולא יהא לי רשות היום או למחר לאיערומי לא לי ולא ליורשי ולמימר לפלוני דנן בעל חובי ולא ליורשיו עיינתי בחושבנאי ולא פש לי גבך מידי משום שבדעת מכוונת וברורה אני מודה בפניכם שלא גביתי משטרי זה כלום והרי שטר כתוב וחתום אצלי ואני מוכרו ומוסרו לפלוני זה על דעת כך ואם שמא חס ושלום הייתי מוחל אני או יורשי לפלוני זה בעל חובי או ליורשיו קנו ממני מעכשיו שאשלם אותו במיטבא אני ויורשי לפלוני זה שאני מוכרו לו או ליורשיו וכל מי שיבא מארבע רוחות העולם בן או בת וכו' דיקום ויטעון ויהגה וישתעי ויערער שום דין ודברים בעולם על פלוני זה או על הבאים מכחו כדי לבטל מכירה זו שעשיתי לו משטר זה יהיו דבריו בטלין ומבוטלין וחשובין כחרס הנשבר שאין בו ממש וכל כתב וקיום כתוב בכל לשון שיצא על שמי ושלא על שמי מכירה על מכירה זו כדי לבטלה כולה או מקצתה יהא אותו כתוב וקיום בטל ומבוטל וחשוב כחרס הנשבר שאין בו ממש ולא יהא בו כח לא בדיני ישראל ולא בדיני אומות העולם ועלי ועל יורשי אחרי לפצות ולהדיח ולסלק מעליו כל ערעורין שבעולם ולהעמיד מכירה זו העמדה גמורה בחזקתו ובחזקת הבאים מכחו בלא שום פסידא בעולם וכל מודעי ומודעי [דמודעי] ומודעי דנפקי מגו מודעי עד סוף כל מודעי וכו' ואחריות וחומר שטר מכירה זו קבלתי עלי ועל יורשי אחרי כאחריות וחומר כל שטרי זבינין דנהיגין בישראל מיומא דנן ולעלם דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי. וקנינא מפלוני בר פלוני זה בכל מאי דכתי' ומפורש לעילא במנא דכשר למקניא ביה, ומה שהיה בפנינו וכו', והכל שריר וקיים.
ואיכא נמי מאן דבעי למימר מאי דכת' להאי שטרא דזביני דשטרא במתנה אגב ארבע אמות קרקע קרובה להיות שטר הרשאה ואנן כתבינן מאי דסבירא לן. מיהו אי כתיב לה הכי קני לה נמי הנכתבת לו כדאמרינן לעיל ואע"ג דאין אותיות נקנות במסירה אגב קרקע מקנין וכו'. והאי דכתבינן לעיל בהאי נוסחא דשטרא ואם שמא חס ושלום הייתי מוחלו אני ויורשי לפלוני זה בעל חובי או ליורשיו קנו ממני מעכשו שאשלם אותו במיטבא וכו', יש מי שאומ' שצריכין העדים לשאול זה האחריות בפירוש מן המוכר בעת הקנין ואם לא שאלוהו אין כותבין הכי ויש שאומרין שאין צריכין לשאול שזה דומה לאחריות של שטרי הלואה ומקח וממכר שהוא טעות סופר ואין העדים צריכין לשאול עליו ומנא לן שאם ימחלנו לבעל חובו שאחריותו עליו דגרסינן בכתובות בפר' הכותב [כתובות פ"ו ע"א] גופא אמ' שמואל המוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו מחול ואפי' יורש מוחל אמ' רב הונא בריה דרב יהושע ואי פקח הוא מקרקש ליה זוזי וכתיב ליה שטרא בשמיה, אמ' אמימר ומאן דדאין דינא דגרמי מגבי ביה מיניה דמוחל שטרא מעליא ומאן דלא דאין דינא דגרמי מגבי ביה נמי דמי ניירא בעלמא. אכפייה רפרם לרב אשי ואגבי ביה (בבשורא) [ככשורא] לצלמי והלכתא כוותיה.
<h2>דף פט.</h2>
והשטר האחד וששים הוא שטר שובר. וכבר פירשנו לעיל בענין סמפון שאעפ"י שהשובר והסמפון אחד הם מה בין שובר וסמפון, והשובר הוא נעשה על שטר חוב שנאבד שכותבין עליו שובר כי אולי שמא ימצא היום או מחר ויתבעוהו היורשין או הוא בעצמו ונעשה נמי על מי שהוא במדינה אחרת ואין שטר חובו אצלו ופורע הלווה ממונו שכות' לו שובר על השטר עד שילך למדינתו ויחזירנה לו. ונעשה נמי על מי שפרע מקצת חובו וכותב השטר אצל המלוה שכותב לו שובר במקצת שפרע לו ואעפ"י שהוא דבר זה פלוגתא דר' יהודה ור' יוסי הא קיימא לן דכותבין שובר וכדתנן בפ' גט פשוט [ב"ב ק"ע ע"ב] מי שפרע מקצת חובו ר' יהודה אומ' יחליף ר' יוסי אומר יכתוב שובר, אמ' ר' יהודה נמצא זה צריך להיות שומר שוברו מן העכברים אמ' לו ר' יוסי וכן יפה לו ואל ירע כחו של זה, ומסקנא דכותבין שובר אמר רב הונא בריה דרב יהושע אפי' למאן דאמ' כותבין השובר הני מילי אפלגא אבל אכולה לא ולא היא אכולה נמי כתבינן כי הא דרב יצחק בר יוסף וכו'.
וזהו נוסח שטר שובר. יודעים אנו עדים חתומי מטה עדות ברורה שאמ' לנו פלוני בר פלוני הוו עלי עדים וקנו ממני וכתבו וחתמו עלי בכל לשון של זכות ותנו לו לפלוני בר פלוני להיות בידו לזכות מחמת שכבר נשתלמתי ממנו כך וכך דינרין שהוא חייב לי מזמן פלוני ולא נשתייר לי אצלו לא משוה זוז ולמעלה ולא משוה זוז ולמטה אלא הכל נשתלמתי ממנו עד גמירא ואותו השטר שהיה לי עליו מסך זה ומזמן פלוני בכל מקום שהוא שתמצא פרוע הוא ובטל לגמרי וכל מי שיבוא מארבע רוחות העולם בן ובת אח ואחות רחוק וקרוב יהודי וארמאי יורש ונוחל אכיל נכסי ופרע חובותי דאתי ברשותי ושלא ברשותי בהרשאתי ושלא בהרשאתי דיקום ויטעון ויהגה ויערער וישתעי שום דינא ודברים בעולם על פלוני זה או על הבאים מכחו מחמת אותו שטר חוב שנזכר שנטלתי ממנו זה הממון הנזכר יהיו דבריו בטלין ומבוטלין וחשובין למנא דחסף תביר דלית ליה ממשא וכל שטר וזכות שיצא מתחת ידי או מתחת ידי יורשי אחרי על פלוני זה או על הבאים מכחו מחמת אותו שטר יהיו שביתין פסולין בטלין קרועין ומקורעין לא שרירין ולא קיימין כי באותו שטר פרוע הוא לגמרי בכל מקום שהוא והרי הוא בטל ומבוטל וכל מודעי ותנאי ומודעי דמודעי ומודעי דנפקי מגו מודעי עד סוף כל מודעי שמסרתי ושעתיד אני למסור על שובר זה בטלין ומבוטלין בכל לישני ודבורי דמבטלין בהון רבנן מודעי ותנאי. ואיכא נמי מאן דכתי' ביה הכי וכולן מכרתים לפלוני זה בפרוטה, וכך אמ' לנו פלוני דנן אחריות וחומר שובר זה קבלתי עלי ועל יורשי אחרי דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי שוברא אלא כאחריות וחומרי כל שטרי שוברין והודאות וקבלות דנהיגין בישראל מיומא דנן ולעלם כדת וכהלכה. וקנינא מפלוני זה לפלוני זה בכל מאי דכתיב ומפורש לעילא במנא דכשר למקניא ביה, ומה שהיה בפנינו וכו' עד והכל שריר וקיים. ואם הוא שובר במקצת השטר כותבין בו הכי מחמת שבטלתי וקבלתי ממנו מאותו שטר פלוני שהיה לו עלי מחזיק כך וכך דינרין ועכשיו נטלתי מאותן הדינרין כך שיעור חצי השטר או שלישיתו או כפי מה שהוא הסך והרי הוא נבטל לגמרי שעבוד חצי אותו השטר שהיה לי עליו ולא יהא כח באותו השטר לגבות ממנו ומיורשיו לא הוא ולא יורשיו אלא חצי סך השטר כי החצי הסך האחר פרע לי אותו השטר מעכשיו לגמרי ולכך אני מבטל בפניכם בקנין גמור חצי השטר והרי הוא בטל ופרוע ולא יהא כח באותו המחצית הפרוע לעולם וכו' עד סוף השטר.
<h2>דף פט:</h2>
והשטר הי"ו הוא שטר כתובת גרושה ושבויה ואלמנה. וכתובה גרושה ואלמנה זהו נוסחא. בכך וכך בשבת בחדש פלוני בשנת כך וכך לבריאת עולם למנין שאנו מונין כאן במתא פלונית איך פלוני החתן אמ' לה לפלונית בת פלוני הואי לי לאנתי כדת משה וישראל ואנא אפלח ואוקיר ואזון ואפרנס יתיכי ליכי כהלכת גוברין יהודאין דפלחין ומוקרין ית נשיהון בקושטא ויהיבנא ליכי מוהריכי כסף זוזי מאה דחזו ליכי מדרבנן ומזוניכי וכסותיכי וספוקיכי ומיעל עליכי [כאורח] כל ארעא וצביית מרת פלוניתא והות לפלוני חתן דנא לאנתו ודא נדוניא דהנעלת ליה מבית עצמה בין בכסף בין בזהב ובגדים ותכשיטין ושימושי ערסא סך שומת הכל קבל עליו ר' פלוני חתן דנא בכך וכך דינרין ממטבע פלונית וצבי ר' פלוני זה והוסיף לה מדיליה כך וכך דינרין דלהוו לה מתנה גמורה תוספת על כתובתה ואחריות וחומר שטר כתובתה דא ונדוניא דא ותוספת דיליה קבילית עליה ועל ירתאי בתראי דתתפרע מכל שפר ארג נכסין דאית לי תחות כל שמיא שקניתי ושאקנה כולהון יהון אחראין וערבאין לשטר כתובתה דא ונדוניא ותוספת דיליה, וקנינא מר' פלוני חתן דנא הנזכר וכו'.
ונוסח כתובת שבויה נמי כך היא. בכך וכך בשבת בירח פלוני בשנת כך וכך לבריאת עולם למניינא שאנו מונין כאן במתא פלונית איך פלוני בר פלוני אמר לה לפלוניתא בת פלוני שהיתה אשתו קודם שאשתביאת הואי לי לאנתי כדת משה וישראל ואנא ברעות נפשאי אפלח ואוקיר ואזון ואפרנס יתיכי ליכי כהלכת (עברין) [גוברין] יהודאין דפלחין ומוקרין וזנין ומפרנסין לנשיהון בקושטא ויהיבנא ליכי מוהריכי כסף זוזי מאתן דחזו ליכי מדאוריתא ומזוניכי וכסותיכי וספוקיכי ומיעל עליכי כאורח כל ארעא וצבי פלוני דנן דלחדש כתובתה כהדין הלכתא דמנסבא מינה בקדמיתא ודן נדוניא דהנעלת פלונית דא לפלוני בעלה בין במאני דערסא בין במאני דשמושא עולה מנין כך וכך וצבי פלוני דנן והוסיף לה בכתובתה כך וכך ונתן לה במתנה, וכך אמר לנו פלוני זה אחריות כתובה דא חדתא דכתובא קבלית עלי ועל יורשי אחרי להתפירעא מכל שפר ארג נכסין וקניינין שקניתי ושעתיד אני לקנות מאותו זמן שנשאתיה ומהיום שכתבתי כתובה זו עד עולם כחומר כל שטרי כתובות דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי וקנינא וכו'. וכתבתי אני פלוני כתובה זו לפלונית דא אתתי כדי להסתלק מחומרא דרבנן דאמרי אסור לאדם שישהא עם אשתו אפי' שעה אחת בלא כתובה ורציתי אני וכתבתי כתובה זו שלא לעבור על דבריהם ומה שהיה בפנינו כתבנו וחתמנו וכו'.
ויש מי שאומרים כתובת שבויה זו שאנו אומרין בזמן שנאבדה כתובתה הראשונה אבל בזמן שכתובתה קיימת אין צריך חידוש אחר אלא שמכניסה לאשה בשעת יציאתה מן השבי כאשתו כי שבויה מותרת היא לישראל דסתם שבויה אנוסה היא ואונס בישראל משרא שרי ואין השבויה אסורה אלא לכהנים בלבד אבל אם ידוע בעדים שזינתה בשביה ברצונה הרי אסורה גם לישראל. וכתובת גרושה שאמרנו למעלה היא גרושה דעלמא אבל גרושה דידיה כגון שגרשה ומחזירה הא תנינן בכגון זה בכתובות בסוף פר' הכותב [פ"ט ע"ב] שני גיטין ושתי כתובות גובה שתי כתובות, שתי כתובות וגט [או כתובה וב' גיטין או כתובה וגט] ומיתה אינה גובה אלא כתובה אחת שהמגרש את אשתו והחזירה על מנת כתובה הראשונה והני מילי כד אחרינא סתמא אבל אי כתב לה כתובה אחריתי גביא תרוייהו כדקתני רישא שני גיטין ושתי כתובות גובה שתי כתובות. פיס' [צ' ע"א] קטן שהשיאו אביו כתובתה קיימת שעל מנת כן קיימה. אמ' רב הונא לא שאנו אלא מנה מאתים אבל תוספת אין לה. תניא כוותיה דרב הונא חדשו נוטלין מה שחדשו, לא חדשו בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה אבל תוספת אין לה.
<h2>דף צג.</h2>
והשטר הארבעה וששים הוא שטר שיתוף. והוא כגון מי שנתן ממון לחבירו להתעסק בו שיהא לו חלק בריוח וחלק בהפסד אבל אם התנה עמו מחצית בריוח ומחצית בהפסד לעניות דעתין אסור לעשות כן שיתן אדם ממון לחבירו בשיתוף להתעסק בו ושיקח מחצית בריוח ומחצית בהפסד אלא אם לוקח בעל הממון מחצית בריוח יקח שני חלקים בהפסד כגון שהוא משים לו בשיתוף מאה דינרין ויעלה בהן ריוח מ' דינרין או מ' דינרין הפסד ואם כתוב בשטר השיתוף שעשו ביניהם סתם וודאי חולקין הם על דרך זו שאם לקח בעל הממון כ' דינרין מן המ' של ריוח ישלם במ' של הפסד כ"ז פחות שליש תרי תילתי מן המ' דינרין של הפסד. ואם היה ההפסד בתחלה ישלם המלוה מן המ' של ההפסד הכ' שהוא המחצית לא יקח מן המ' של הריוח כי אם י"ג ושליש שהוא שליש המ'. וזה כולו בזמן שנתרצו הם בעצמן וחלקו ההפסד או הריוח אבל העסק ביניהם ועלה בו רווחא ואח"כ פסידא אי נמי פסידא ואח"כ רווחא יצא זו כנגד זו ונותן ראש הממון בעינו שלם אם לא עלה בו הפסד יותר מריוח. ואם כתוב בשטר מחצית בריוח ואין כתו' בו הפסד כלל וודאי אין לתנאי זו קיימא דאסור' הוא לעשות כן אלא א"כ נותן לו שכר עמלו ומזונו אבל בזמן שנותן לו שכר עמלו ומזונו התנאי שביניהם קיים מחצית בריוח ומחצית בהפסד ואם אין נותן לו שכר עמלו ומזונו הרי בטל אותו תנאי שביניהם ואעפ"י שכת' פלגא באגר ופלגא בהפסד ואין דנין עליהם דין אי פלגא באגר תרי תלתי (באגר) [בהפסד] והוא כדגרסינן בפר' המקבל שדה [ב"מ ק"ד ע"ב] אמ' רבא חד עיסקא ותרי שטרי פסידא דמלוה תרי עיסקא וחד שטרא פסידא דלוה פי' כגון דיהב ליה מלוה ללוה מאה ידיעין [ברי"ף שם, יריען] במאתן דינרין וכת' ליה חד שטרא במאה דינרין וחד שטרא במאה וזבין לחמשין ידיעין מינייהו במאה ושלשים דינרין וזבין לאידך חמשין ידיעין בשבעין דינרין אי כתי' להו בחד שטרא הוו אתי הני שלשים דרווחא ממלו לחמשין הנך דפסידא והשתא דכת' להו בתרי שטרי כיון דמדינא שקיל מלוה תילתא באגר ותרי פלגא בהפסד אשתכח מקרנא דיליה חמשא דינרין דקא שקיל עשרה מהנך שלשים דאגר וחמשה עשר דינרין מהנך שלשים דפסידא והיינו פסידא דמלוה. תרי עיסקי וחד שטרא פסידא דלוה דאתו שלשים דאגר דהאי ממלו להנך שלשים דפסידא דאידך ושקיל מלוה קרנא דיליה ולא שקיל לוה כלום דאלו אכתיבו בתרי שטרי הוה לוה שקיל חמשה דינרין רווחא והיינו פסידא דלוה דהשתא לא שקיל מידי. ואמ' רבא האי מאן דקביל עיסקא מחבריה ופסיד וטרח ומלייה ולא אודעיה לא מצי אמ' ליה דארי מהאיך פסידא בהאדי דאמ' ליה להכי טרחת ומיליתיה דלא ליקרו לך מפסיד עיסקי. אמ' רבא הני בתרי דעבוד עיסקא בהדי הדדי ורווח ואמ' חד מיניהו לחבריה תא ליפלוג ואמ' ליה אידך נרווח טפי דינא הוא דמעכב ואי אמ' ליה הב לי פלגו רווחא אמ' ליה רווחא לקרנא משתעבד ואי אמ' ליה הב לי פלגא רווחא ואי מטית לך פסידא דרינא בהדך אמ' ליה מזלא דבתרי עדיף. וכת' הגאון רבי' יצחק ז"ל הכי אשכחן למקצת רבוואתא דכתבי דהא דרבא ליתיה דאם כן אין לדבר סוף והאי לאו דסמכא הוא דלא איפשר לדחויי מימרא דליכא פלוגתא עליה בלא ראיה. ועוד דלא אמ' רבא דאית ליה לשותף למימר הכי אלא היכא דידיעא מילתא לפום מנהגא דעלמא דאי שביק ליה לקמיה לא מיתוסף ביה מידי לא קאמ' רבא הכי וכ"ש מעכב ליה חיישינן לפסידא הילכך איתיה להא דרבא. וגרסינן בפר' כל הגט [גיטין ל"א ע"ב] תניא ר' יהודה אומר בשלשה פרקים מוכרין את התבואה לפני הזרע ובשעת הזרע ובפרס הפסח. ובשלשה פרקים מוכרין את היין בפרס הפסח ובפרס העצרת [ובפרוס החג] ושמן מן העצרת ואילך למאי הלכתא אמ' רבא ואיתימ' רב פפא לשתופי מכאן ואילך מאי אמ' רבא כל ימי פרקיה והא רבא הוא מאריה דשמעתא הכא דשמעת מינה דלא אמ' רבא דשותפא מעכב אשותפיה בזביני אלא לפום מנהגא דעלמא אבל לעולם לא קאמ'. ותנן נמי בפרק איזהו נשך [ב"מ ס"ח ע"א] אין מושיבין לחנוני למחצה שכר ולא יתן לו מעות ליקח בהן פירות למחצית שכר אלא נותן לו שכרו כפועל. ואמרינן בגמ' דהא מתני' [ס"ח ע"ב] בני רב עיליש נפק עליהו ההוא שטרא דהוה כתי' בה פלגא באגר ובהפסד אמ' רבא רב עיליש גברא רבה הוה ואיסורא לאינשי ביתיה לא הוה שאלי דילמא הכי הוה כתי' בה (בה)אי פלגו באגר תרי תילתי בהפסד או פלגא בהפסד [תרי] תילתא באגר. [ס"ט ע"א] אמ' רב כהנא אמריתה לשמעתא קמיה דרב זביד מנהרדעא [ואמר לי] דילמא רב עיליש [טובל] עמו בציר הוה. ואמ' רב נחמן הלכה כרב יהודה. א"ל לאו הלכה איתמ' אלא שיטה איתמר. ופירש הגאון רבי יצחק ז"ל הא שמעתא הכי אין מושיבין חנוני למחצית שכר אלא א"כ נותן לו שכרו כפועל, ופי' בתוספתא כפועל בטל והוסיף התלמוד פי' מאי כפועל בטל של אותה מלאכה דבטיל מינה ופי' הדבר שרואין מלאכתו של חנוני שהוא עושה קודם לכן כאלו הוא תופר ונוטל פשוט בכל יום שמוצא לתפור ואומ' לו כמה פחות מן הדמים שאתה רוצה ליטול כשאתה יושב ובטל ובמה שרצה ליטול כמותו נותנין לו בכל יום שיושב באותה עיסקא ואינו דבר קצוב אלא כפי מלאכת החנוני וכפי רצונו ליטול שהוא בטל וכי יש שרוצה ליטול ואפי' מעט ומשום כן מצינו סתם מתני' שהוא ר' מאיר והוא שאמ' כפועל פירוש הדבר בענין הזה ואמ' כמה הוא שכרו בין מרובה בין מועט דברי ר' מאיר ר' יהודה אומ' אפי' לא טיבל עמו אלא בציר ולא אכל עמו אלא גרוגרת אחת (נותן) [זהו] שכרו, ר' שמעון אומ' נותן לו שכרו משלם וזה שאמ' בין מרובה בין מועט ולא נתן קיצבה הוא כשפירשנו וזה שפירשנו כי סתם מתני' דאין מושיבין חנוני למחצית שכר ר' מאיר יש לנו עליו שלש ראיות האחת כי הדבר ידוע בתלמוד דסתם מתני' ר' מאיר היא. והשנית כי התוספתא המושיב חבירו בחנות למחצית שכר הרי זה נותן לו שכרו כפועל בטל דברי ר' מאיר. והג' כי בתלמוד הורה כן ואמ' תנא כפועל בטל ואלו לא היה סתם מתני' ר' מאיר לא היה מוסיף התלמוד מן התוספתא בטל שהיה ר' מאיר. וכיון שנתברר שסתם מתני' ר' מאיר ומצינו ר' מאיר אומ' בין מרובה בין מועט כפי התנאי שהתנה בעל הממון עם החנוני ועל פי מה שפירשו ולא תימא דר' מאיר סתם חולק על ר' מאיר דבריתא דאמ' בין מרובה בין מועט דא"כ הוה ליה לגמרא לאקשויי קשיא דר' מאיר אדר' מאיר ולפרוקי תרי תנאי ואליבא דר' מאיר אי נמי פירוקי אחרת ומדלא אקשינן שמעינן דליכא בין מתניתין וברית' פלוגתא ובהדין מימרא כר' מאיר חדא דסתם מתני' ומחלוקת דבריתא הלכה כסתם מתני' ועוד דגמ' קא שקיל אליבא דר' מאיר ומפרש מימריה וקאמ' מאי כפועל כפועל בטל של אותה מלאכה דבטיל מינה וצריכא דאי אשמעינן וכו' ומדפריש מימריה שמעינן הלכתא כוותיה ועוד דחזינן שמעתיה אזלא אליבא דר' מאיר, ואצרכינן להני ראיות לאפוקי ממימריה דר' שמעון ולברורי דלית הלכתא כותיה אבל ר' יהודה היא איתוקם ליה בשיטה וצריך אתה לידע כי דין זה צריך שיהא קצוב לו שכירות ידועה בכל יום אינו אלא בהמושיב בחנות וכיוצא בו בלבד שהוא מבטלו ממלאכתו כל היום תדע שכך אמ' התלמוד מאי כפועל בטל אמ' אביי כפועל בטל של אותה מלאכה דבטיל מינה ואמ' התוספת' המושיב את חבירו חנוני בחנות למחצית שכר אם היה אומן לא יעסוק באומנותו לפי שאין עיניו על החנות בשעה שעוסק באומנותו ואמ' נמי המושיב חבירו בחנות לא יהא לוקח ומוכר דברים אחרים ואם לקח ומכר השכר לאמצע משום הכי פוסק לו שכירות בכל יום להבטל ממלאכתו אבל מי שאינו בטל ממלאכתו דינו אחר הוא ולקמיה מפרשי' ליה והאי דאיתמ' בגמ' בני רב עיליש נפק עליהו שטרא דהוה כתו' פלגא באגר ובהפסד אתא לקמיה דרבא אמ' רבא רב עיליש גברא רבה הוה לא הוה ספי איסורא לאינשי ביתיה והכי קאמ' אי פלגא באגר תרי תילתי בהפסד אי פלגא בהפסד [תרי] תלתא באגר הלכה היא ורבותי' התירו דבר זה לפי שהוא שוה לסתם מתני' כי אלו חלקנו אותו חלק שנוטל העוסק (מותר וצריך אתה לידע כי זה שאמ') בסחורה מבעל הממון מוסף על המחצית היה מגיע ממנו בכל יום כמו שמפורש במשנה וכיון שנתרצו בו שניהם היה מותר. וצריך אתה לידע כי זה שאמ' המשנה למחצית שכר ולא [יתן] לו מעות ליקח בהן פירות למחצה שכר, וכן זה שאמ' התוספתא המושיב את חבירו בחנות למחצית שכר אינו ממחצית ממש אלא חלק מלשון פלוגתא או מחצית או שליש או רביע כל מה שהתנו זה עם זה מותר וכענין מה שכתו' [איוב מ'] יחצוה בין כנעניים ואם תאמ' אם כן הוא שהעיסקא הוא מותר לשליש ולרביע למה אמרו רבותינו [ב"מ ק"ד ע"ב] האי עיסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון עבדו רבנן מילתא דניחא ליה ללוה וניחא ליה למלוה ויש להשיב שלא התנו רבותינו שלא תהיה מעיסקא אלא פלגא מלוה ופלגא פקדון אלא להודיעך שזה ראוי לו מן הריוח הוא ממה שהוא בתורת מלוה והשאר פקדון אבל אם לא רצה ליתן לו מן הריוח אלא השליש או הרביע לא יהיה בתורת מלוה אלא שליש הממון או רביעיתו והשאר בתורת פקדון. ואם התנו על מחצית הריוח יהיה המחצית בתורת (בתורת) מלוה והמחצית האחר בתורת פקדון, אבל אם רצה ליתן לו מן הריוח אלא השליש או הרביע לא יהיה בתורת מלוה אלא שליש הממון או רביעיתו והשאר בתורת פקדון דלא תאמ' כי יש בו צד רבית כי כמו בפלגא אין צד רבית כך אין בתרי תילתי או תלתא ריבעא צד רבית אלא הכל [בשווייה]. ומצאנו לדבר ראיה בתוספתא והוא הנותן מעות לחבירו ליקח בהן פירות למחצית שכר לא יאמ' לו הרי הן עשויות עליו למחצית שכר לשליש ולרביע פי' בלא שכירות אלא מחשב עמו שכר בטלה היו מופקדות אצלו ואמ' לו הרי הן עשויות עליך למחצית שכר לשליש ולרביע הרי זה מחשב עמו שכר בית ושכר בטלה מעכשיו הרי נתברר שאם נתן לו שכר בטלה מותר למחצה לשליש ולרביע וכן פירש נמי בתלמוד [שם ס"ט ע"א] אמ' רב מותר שליש בשכרך מותר כלומ' שאם נותן אדם לחבירו מאה דינרין ליקח פרקמטיא בהן והתנה עמו שכל מה שירויח עד כדי ראש הממון נוטל אותו בשכירותו הנה מפורש בתלמוד שמותר ליטול זה שני שלישי וזה שליש ולא חלקו רב ושמואל אלא בשכירות שרב מתיר כי האי גונא אם מצא נוטל ואם לאו אינו נוטל ושמואל אמ' לא מצא מותר שליש ילך לביתו ריקן אלא קוצץ לו דינר. וצריך אתה לידע כי רב לא התיר שכירות כי האי גונא אלא בשהיה עם הנשכר עסק אחר לעצמו הכל בבית אחד והיינו דאקשינן ורב לית ליה האי סברא דקוצץ לו דינר והא אמ' רב ריש עגלא לפטומא ולא סמכינן אהאי פירוקא ופרקינן פירוקא אחרינא איבעית אימ' כי קאמ' רב מותר שליש בשכרך כגון דאית ליה תורא לדיליה דאמרי אינישי גביל לתורי גביל לתורי והלכה כרב דהלכתא כוותיה באיסורי ואתחזי מהאי מימרא (ולא) [דלא] אפלוג רב ושמואל בשכירות כי האי גונא אלא כגון דאית ליה תורא לדיליה אבל אי לית ליה רב ושמואל מודים דקוצץ לו דינרי' וזו השכירות אינה בחנוני וכיוצא בו שהוא בטל כל היום אלא במי שהוא בטל (מקצץ) [מקצת] היום ולהכי פוסק לו דינרין בלבד, וזה הדינרין הוא של כסף חלק אחד מן חלקים מן דינר של זהב וכן זה הדינר אינו דינר ממש אלא מה שהתנו זה עם זה הן פחות הן יותר, הרי נראה מכל מה שהקדמנו כי אין פוסקין שכירות בכל יום אלא לחנוני וכיוצא בו, ואתחזי נמי שהעיסקא לשליש ולרביע מותרת ואין בדבר הפרש בין חנוני ובין זולתו [לפי שנוטל שכירות בכדי בטילתו והכל בין חנוני בין זולתו] יש להם שכר אם לא היה להם ראש ממון ביניהם אבל אם הטיל זה לכיס [וזה לכיס] ואפי' הטיל זה הרבה וזה מעט אין לו שכירות כדאמ' ר' אלעזר מהגרוניא הוה ליה ההוא אריסא דהוה יהיב זוזי וזבין תורי וכו' ואיתמר נמי [כתובות צ"ג ע"א] אמ' שמואל שנים שהטילו לכיס זה מנה וזה מאתים השכר לאמצע ואין כאן שכירות.
וזהו נוסח שטר שיתוף. יודעים אנו עדים חתומי מטה עדות ברורה שאמרו לנו פלוני בן פלוני ופלוני בן פלוני הוו עלינו עדים וקנו ממנו כל אחד ואחד וכתבו וחתמו עלינו בכל לשון של זכות ותנו ביד כל אחד ואחד ממנו להיות בידו לזכות מחמת שרצינו ברצון נפשינו שלא באונס כלל אלא בלב שלם ובנפש חפצה ובדעת שלימה ומיושבת ונשתתפ[נ]ו ביחד שתוף והטלתי אני פלוני לכיס שיתוף כך וכך דינרין כדי שנתעסק שנינו בממון ונסחור בכל מיני סחורה שיזמינו לנו מן השמים בין בממון זה בין בזולתו בין בים בין ביבשה וכל מה שיזמין לנו המקום משום ריוח בעולם מכל ממון שנסחור בין מזה בין מאחר ואפי' מציאה ואפי' דורון נחלוק בשוה בינינו מחצה על מחצה לי המחצית ולו המחצית וכמו כן אם חס ושלום יזדמן שום הפסד נמלא אותו אם יזמינו לנו מן השמים ואם לא היינו יכולין למלאתו כל ימי השיתוף היינו חולקין אותו בינינו כמו כן בשוה וזמן שיתוף זה עד כך וכך שנים מכאן ואילך אם נתרצו שנינו לעמוד בשיתוף מוטב ואם לאו נחלוק בשוה כל מה שימצא שם חוץ מן הקרן ואם חס ושלום לא היינו מוציאין הקרן נמלא אותו בשוה וקבלנו עלינו אמונת שמים שלא נחמוס ולא נעלים ולא נכסה ולא נטמון כל א' וא' ממנו מחבירו משוה פרוטה ולמעלה ולא משוה פרוטה למטה אלא נלך זה עם זה באמת ובאמונה ובתמימות לב ולכשנפרד זה מעם זה יוציא כל אחד ואחד ממנו הקרן שלו שלם והשאר נחלק בשוה בין טוב בין מוטב ושטר שיתוף זה שריר ומקויים והגון כראוי ואחריות שותפות זו וחומר זו קבלנו עלינו ועל יורשינו אחרינו אגב ד' אמות קרקע כהוגן וכתיקון חכמים דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי, וקנינא מפלוני זה לפלוני זה ומפלוני זה לפלוני זה בכל מאי דכתי' ומפורש לעילא במנא דכשר למקניא ביה, ומה שהיה בפנינו וכו' עד והכל שריר וקיים.
ואם הוא שטר עסקא נמי זהו נוסחה. יודעים אנו עדים חתומי מטה עדות ברורה שאמ' לנו פלוני בן פלוני הוו עלי עדים וקנו ממני וכתבו וחתמו עלי בכל לשון של זכות ותנו לו לפלוני בן פלוני להיות בידו לראיה ולזכות מחמת שרציתי ברצון נפשי שלא באונס כלל אלא בלב שלם ובנפש חפצה ובדעת שלימה ונטלתי וקבלתי ממנו כך וכך דינרין להיותן בידי בעיסקא ואתעסק בהון בכל מיני סחורות שיזמינו לי מן השמים וכל ריוח שיעלה לי בהן יהיה השליש לפלוני זה בשכר ממונו והשני חלקים שלי ובעמלאי ובליאות ידי ובשכר עמלי ומזוני ואם חס ושלום יעלה בהון שום הפסד בקרן ולא יתמלא מן הריוח יהא אותו הפסד בין שנינו מחצה על מחצה וכו' ומשלים השטר עד שריר וקיים. ואם התנו ביניהם שיהא חצי הריוח לבעל הממון יכתו' כך ויקה פלוני זה בשטר שיזדמן שם ואני בעמלאי ובלאות ידי פלגא ונתן לי פלוני בעל הממון כך וכך משלו ואפי' חד זוזא שיהא לשכר עמלאי ומזוני ואם יזדמן שם שום הפסד יהא בינינו אנחנו שנינו מחצה על מחצה ואם אין נותן לו שכר עמלו ומזונו ולוקח בעל הממון מחצי הריוח יקח שני שלישים בהפסד משום שכר עמלו ומזונו. ואם התנו שלא יקח המתעסק בעיסקא אלא שליש ורביע הריוח על אותו דרך חושבין ההפסד כמו שפירשנו למעלה.
<h2>דף צז.</h2>
והשטר האחד והארבעים הוא שטר אגרת מזון. והוא כגון ראובן שיש לו אשה ובנים ויש לו ממון אצל שמעון אי נמי אין לו ממון אצל אחרים ויש לו קרקעות ואתה מוצא איגרות מזון אלו על ארבעה דרכים כגון שמת ראובן והניח אלמנה ויתומים והיה לו ממון אצל שמעון ותבעו האלמנה והיתומים מזונות שאומ' בית דין לשמעון לתת מזון קצוב לאלמנה ומזון קצוב ליתומים כותבין לשמעון שטר בכך במה שהוציא עליהם שלא יוכלו היתומים לתבוע אותו כשיגדלו שיש על ב"ד ליקח ממון ראובן הנזכר ולהשים אותו ביד האפטרופוס הני מילי על דרכים ידועים כגון שהגיע זמן הפירעון של ממון זה שביד שמעון אבל איפשר להיות שזה הממון ביד שמעון ידוע ועדיין לא הגיע הזמן ואין יכולין להוציא מידו בדין אלא על דרך או בפחות שיתן להם פחות ממה שכותבין לו ב"ד ולית כאן משום רבית אי נמי אם זה הממון ביד שמעון בתורת פקדון שלא יתן אותו אלא לבני ראובן לכשיגדלו או יכולין בית דין להוציא ולמנות עליו אפטרופוס אחר כי הוא נעשה עליו אפטרופוס ואעפ"י שהופקד ביד זה הממון שלא יתננו אלא לבני ראובן לכשיגדלו אם אין מוצ(י)אין בית דין ממון אחר לראובן הנפטר או שרואין תקנה ליתומים מוציאין מיד שמעון מזון האלמנה ומזון היתומים כי לא הימנו להפקיע מזון אשתו כפקדונו אצל אחרים כדי לתת לבניו וכותבין לו שטר אגרות מזון. והדרך השנית כגון ראובן שהלך למדינת הים והוא במקום רחוק ויש לו מזון ביד אחרים ואשתו תובעת מזונות שבית דין מוציאין מיד זה הנפקד וכותבין לו שטר בית דין שלא יוכל לתובעו ראובן כי במזונות אשתו נותן כך וכך ברשות בית דין וגם זו נקראת אגרת מזון, והוא כדגרסי' בכתובות בפר' נערה שנתפתתה [מ"ח ע"א] תניא מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות בית דין יורדין לנכסיו וזנין ומפרנסין אשתו אבל לא בניו ובנותיו ולא דבר אחר פי' שהוא צדקה או תכשיט. והדרך הג' הוא כגון מי שיש לו ממון אצל אחרים ונשתטה ואשתו ובניו תובעין מזונות ובזמן שאין ב"ד מוצאין לו ממון אחר אלא זה שהוא אצל הנפקד, אי נמי רואין דבר שהוא לו תקנה שלא יקחו משאר ממונו ויקחו מזה שהוא אצל הנפקד מוציא עליהן הנפקד כפי מה שיאמרו לו ב"ד וכותבין לו שטר שימוש בית דין שלא יוכל זה השוטה לתובעו בו לכשישתטה ויתרפא משטותו כי במזון אשתו ובניו נתן זה הסך וזה השטר נמי הוא הנקראת (מ)אגרות מזון, וכן נמי אם צריך הוצאה זו השוטה מוציא עליו זה הנפקד ברשות ב"ד וכותבין לו שטר שימוש בית דין שלא יתבענו השוטה (לכשישתטה) [לכשיתרפא] כי בעצמו הוציא כך וכך [שלא] ברשות בית דין. ועל האי גירסא נמי בפר' נערה שנתפתתה [שם] אמ' רב חסדא אמ' מר עוקבא מי שנשתטה בית דין יורדין לנכסיו וזנין ומפרנסין את אשתו ובניו ובנותיו ודבר אחר כמו פרנסת אשתו, ובמי שהלך למדינת הים אין זנין ומפרנסין אלא אשתו בלבד וגם לא בדבר אחר שהוא תכשיט או צדקה, ותורף הדבר כי השוטה שנשתטה אנוס הוא כי לא ידע שיבוא לו השטות ולא היה יכול לצוות שיזונו בניו ובנותיו ויתנו צדקה בעבורו ויעשה כסות לאשתו והואיל והוא אנוס ולא יכול לצוות עושין לו בית דין כל אלו שהדבר ידוע שכל בני אדם רצונן בכך אבל מי שהלך למדינת הים והיה יכול לצוות על כך ולא עשה גילה דעתו שאין רוצה לתת מזון לבניו ולא צדקה ולא תכשיט ואין בית דין עושין עבורו והן מתפרנסין מן הצדקה אם אין להם ממה שיתפרנסו אבל אשתו שהוא חוב עליו וחייב במזונותיה אעפ"י שגלה דעתו שאין רוצה לתת לה מזונותיה כיון שהן חוב עליו לא כל הימנו להפקיע ממון אחרים ובית דין מוציאין ממנו בעל כרחו או מן הנפקד בזמן שאין לו ממון אחר וכבר מפורש זה בפרק נערה שנתפתתה דמקשינן על הא דתניא מי שהלך למדינת הים מדמר עוקבא ותרצינן מר עוקבא שלא לדעת והכא יוצא לדעת. והדרך הד' הוא כגון ראובן שיש לו אשה ובנים והלך למדינת הים או שמת והניח קרקעות ומכרו ב"ד מן הקרקעות שלו למזונות אשתו שכותבין ב"ד ללוקח שטר שימוש היאך מכרו לו זה הקרקע לצורך מזון אשתו או אלמנתו והיאך הוציא זה הלוקח הממון בהוצאת האשה או האלמנה כדתקון רבנן ושלא יכול הבעל כשיבוא להוציא הקרקע מידו וגם לא יהיו יכולין היתומים היום ומחר לתבוע הלוקח כי בזמן האלמנה ליתן זה הממון ולא עוד אלא שאם יצא עורר על זה הקרקע שיתבענו מן הלוקח אחריותו של לוקח על היתומים כדאמרינן בי דינא דזבין אחריותא איתמי וכבר פירשנו דין מכירת האלמנה בהלכות מזונות ומעשה ידי האלמנה פירוש מרוח. גרסינן בכתובות בפרק אלמנה ניזונית [צ"ז ע"א] ארמלתא דזבינא אחריותא איתמי בי דינא דזבין אחריותא איתמי, כיצד מוכרת אמ' רב דניאל בר רב קטינא אמ' רב הונא מוכרת לשנים עשר חדש ולוקח ומפרנס אחד לשלשים יום, ירושלמי [מו"ק פ"ג ה"ג] שום היתומים אגרות מזון האלמנות.
והדין נוסח שטר אגרות מזון בזמן שהיא מוכרת ממכירת קרקע. אנו בית דין החתומים למטה כך היה דאתת קדמנא פלוניתא בת פלוני אשת פלוני וקבלת קדמנא ונתרעמה על דחקה ועל צרכה ואמרת לפנינו ידיע לכון רבותי שהלך פלוני בעלה היום כמה ימים למדינת הים ולא הניח לי שיעור מזון אפי' לשלשה חדשים ואין לי סיפוק במה לזון ולהתפרנס ומעשה ידי אינן מגיעין לכלום ואני צריכה הרבה למזונות ועתה רבותי חושו לצרכי ועיינו במזונותי ואנו בית דין ראינו דבריה נכונים וחפשנו אחר ממון בעלה ולא מצאנו דבר ראוי למכור כמו שדה פלוני או תכשיט פלוני והרשינוה למוכרה והכריזו על אותה שדה והגיעו לכך וכך דינרין ועשינו בהכרזת השדה כדבעי וכאמור רבנן לא יצא עליה לוקח שיתן בה כמו פלוני בן פלוני שנתן בה כך וכך דינרין וראינו אנו בית דין למוכרה להדין פלוני ופייסנוהו בכך כי היה חושש משום תרעומת שהוא במדינת הים שלא יערער עליו בכלום לכשיבוא וחזרנו על פלוני זה ופייסנוהו הרבה לקנותה ושמע ממנו וקנאה ממנו בכך וכך דינרין וצוינו לו להוציאן לאשתו במזונותיה כהוגן וכתיקון חכמים ולתת לה כל חדש וחדש כך וכך במזונותיה וכן עשה פלוני דנן ולכך כתבנו לה מעשה בית דין זה שאנו בית דין מכרנו לו שדה זו לצורך מזון האשה ולא יהא כח לא ביד פלוני בעל האשה היום או מחר ולא ביד שום אדם לערער עליו בכלום ומעכשיו ילך פלוני זה הלוקח ויחזיק ויקנה שדה פלוני (מעשה) ויעשה בה כל חפצת נפשו הוא והבאים מכחו ויהא רשאי לירש ולהוריש לנחול ולהנחיל ולעשות בה כל חפצת נפשו מהיום ולעולם ומהיום ואילך לא יהא רשות לא לבעלה ולא לשום אדם בעולם מארבע רוחות העולם לתבוע עליו בכלום ואם יבוא בעלה היום או מחר ויתבענו להדין פלוני הלוקח בכלום יהיו דבריו בטלים ומבוטלין וחשובין כחרס הנשבר שאין בו ממש לא בדיני ישראל ולא בדיני האומות וגם אנו בית דין קנסנו זה פלוני שהוא במדינת הים וגזרנו עליו מן הדין בגזירה שאם יתבע היום או מחר להדין פלוני הלוקח שיתן כך וכך דינרין קנס לפלוני הלוקח לעשות בהם כל חפצת נפשו ועל הכל להעמיד בידו שדה זו העמדה גמורה שעל מנת כן מכרנוה לו אנו בית דין למזון אשה וכן ראינו מן הדין ואם יבוא שום אדם בעולם מארבע רוחות העולם לטעון על פלוני זה הלוקח בכלום מחמת שדה זו שמכרנו לו אנו בית דין למזון אשה אין בדבריו ממש ועל פלוני בעל האשה ועל יורשיו אחריו לפצות ולהדיח ולסלק מעל פלוני זה ומעל יורשיו אחריו כל ערעורין שבעולם ולהעמיד שדה זו שזכרנו לו בחזקתו ובחזקת הבאים מכחו בלא שום פסידא בעולם וכן אם יצא על שדה זו שום כתב וקיום בעולם על פלוני זה בעל האשה ועל יורשיו אחריו (ו)לסלקו ולפצותו מעל פלוני זה הלוקח ומעל יורשיו אחריו כי כן מכרנוהו לו אנו בית דין כדי שתהא אחריותו על פלוני זה ועל יורשיו אחריו כי מכיון שמכרנוהו אנו בית דין לצורך מזונות אשתו כאלו הוא מכרה בעצמו דמי ויפינו כח הלוקח שתהא אחריותו עליו ועל יורשיו כאחריות וכחומר כל שטר מכירות ושטרי מעשה בית דין דמזונות אשה ואלמנות דנהיגות בישראל מיומא דנן ולעלם ומאי דהוה קדמנא אנחנא דייניא ביום פלוני לירח פלונית וראינו מן הדין ומאי דאחזו לנא מן שמיא כתבנו וחתמנו מעשה בית דין זה ונתננוהו ביד פלוני זה להיות בידו וביד הבא מכחו לראיה ולזכות. ואם הוא למזון אלמנה כותבין השטר על הדין ענינא ומדכרין ביה ענין אלמנה וכותבין אחריות השדה על היתומים. ואם היא נמי השטר ממון שהוא מופקד אצל אחרים כמו שאר השלשה דרכים שכתבנו לעיל כי מזה שכתבנו יתלמדו שאר השלשה דרכים ותן לחכם ויחכם עוד.
<h2>דף ק.</h2>
והשטר השלישי הוא אפטרופסותא דיתמי. והוא על שני עניינים כגון אפטרופוס שמינהו אבי יתומים פעמים שכותב עליו בצוואתו ופעמים שאין כותב אבל אפטרופוס שמינוהו בית דין כותבין עליו בית דין שטר אפטרופסות והוא שנו בפר' הניזקין [גיטין נ"ב ע"א] יתומים שסמכו אצל בעל הבית או שמינה להם אביהם אפטרופוס חייבין לעשר פירותיהן אפטרופוס שמינהו אבי יתומים ישבע, מינוהו בית דין לא ישבע, אבא שאול אומ' חילוף הדברים וכו'. וכבר פירשנו זה לעיל בסוף הלכות הנשבעין ונוטלין בענין הנשבעין על טענת שמא. תנו רבנן אפטרופסין תורמין ומעשרין להאכיל אבל לא להניח ומוכרין בהמה ועבדים ושפחות בתים ושדות וכרמים להאכיל אבל לא להניח ועושין להם סוכה ולולב וציצית וכל דבר (שאין) [שיש] לו קצבה לאתויי שופר ולוקחין ספר תורה תפלין ומזוזות וכל דבר שיש לו קצבה לאתויי מגלה, ואין פוסקין עליהן צדקה ואין מפדין עליהן את השבויין וכל דבר (שיש) [שאין] לו קצבה לאתויי תנחומי אבלים ואין אפטרופין רשאין לדון ולחוב ע"מ לזכות בנכסי יתומים ואין האפטרופין רשאין למכור ברחוק ולגאול בקרוב ברע ולגאול ביפה מאי טעמא דילמא מישתדפי. ואין אפטרופין רשאין למכור שדות וליקח עבדים אבל מוכרין עבדים ולוקחין שדות וכו', והאי מתניתא בסיעתא דשמיא אנו עתידי' לפרשה בהלכות דין האפטרופין לקמן. וגרסינן נמי בפר' איזהו נשך [ב"מ ע' ע"א] אמ' ליה רבה לרב יוסף הני זוזי דיתמי היכא עבדינן להו אמ' ליה מותבינן להו בבי דינא ויהבי להו זוזא אמ' ליה והא קא כליא קרנא אמ' ליה ומר היכי עביד אמ' ליה מבדקינן גברא דאית ליה דהבא ונקטינן מיניה ויהבינן ליה ניהליה קרוב לשכר ורחוק להפסד דהבא פריכא אין אבל דבר מסויים לא דילמא פקדון נינהו גביה ואתי מרי דפקדון ויהיב סימנא ושקיל ליה, אמ' רב אשי תינח אי משתכח גברא דאית ליה דהבא פריכא אי לא משתכח ניכלו זוזי דיתמי, אלא אמ' רב אשי מבדקינן גברא דמשפי נכסיה ומהימן ושמע דינא דאוריתא ולא מקבל עליה שמתא דרבנן ויהבינן להו ניהליה בבי דינא קרוב לשכר ורחוק להפסד.
וזהו טופס השטר. אנו בית דין חתומי מטה הוזקקנו לעיין ביתמי פלוני הנפטר דאיתפטר לבית עלמא וחיי לרבנן ולכל ישראל שבק וחפש[נו] לו אחר כל עזבונו ומצאנו לו כך וכך עבדים כך וכך זוזים כך וכך קרקעות כך וכך מאני ביתא וכסותא (והניא) [והניח] יתומים קטנים פלוני ופלוני ואם יש עליו חוב כתובת אשה או יש לו חובות אצל בני אדם כותבין הכל באותו שטר וכיון שהניח יתומים אלו קטנים ולא היו בקיאין בעסקי משא ומתן וראינו שהם צריכין לאוקומי להו אפטרופא דאזיל ודאין בהדי בעלי דינייהו או למיזבן מאי דלא איפשר להו מן זביני ובדקנו בגברי וחפשנו אחר אדם נאמן ובקי וכדאמור רבנן שהוא ראוי למנותו אפטרופוס על היתומים ומצאנו פלוני זה בן פלוני דגברא זריזא הוא וידע לאפוכי בזכותיהו וגברא מהימנא הוא ופייסנוהו בכך ומנינו אותו עליהם אפטרופוס ומסרנו בידו כל הנכסים לעשות בהן מה שראוי לו כדין כל אפטרופין בקיאין ונאמנין ולא יהא כח בשום כל אדם בעולם למחות בידו מה שיעשה בנכסים לצורך היתומים מיום זה והלאה וכל מה שיעשה לצרכן עשוי עד שיגדלו היתומים ויהיו בעסקי משאות ומתנות ויקבלו מידו את שלהן ועד שיגדלו לא יהיה כח בידם ולא ביד הבאים מכחם לסלק אפטרופוס זה מאפטרפסותו כי אם ברשות בית דין לפי שאדם הגון וכשר הוא וראוי למנות אפטרופוס וגם ייפינו את כח אפטרופוס זה שלא יהא כח ביד היתומים לעולם להשביעו שום שבועה קלה וחמורה ולא להחרימו אפי' חרם סתם ואפי' הדרת הראש בשביל אפטרופסות זה שכך ייפינו את כחו לפי שלא ליכנס באפטרפסות זו כי אם על תנאי ושטר אפטרפסות זה שריר וקיים בריר וחזק ככל שטרי אפטרופסות שרירין וקיימין דנהגין בישראל העשויין כתיקון חכמים מיומא דנן ולעלם דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי. ומה שראינו וידענו מן הנכסים מסרנו הכל לפלוני זה האפטרופוס ביום פלוני לחדש פלוני בשנת פלוני בכך וכך לבריאת עולם למניינא דרגילנא ביה למימני במתא פלוני' והכל שריר וקיים. ומוסרין זה הכתב ביד אותו האפטרופוס כדי שיהא כח בידו למכור ולהתעסק בכל צרכי היתומים, ויש נמי מי שכותבין שטר אחר בהאי לישנא אות באות תיבה בתיבה שיעמוד ביד נאמן אחד או ביד בית דין וכל מה דאיפשר לעיוני בדיתמי טפי עדיף. ויש לך שטר אפטרופסות אחר שאינו מעסקי משאות ומתנות אלא כגון הקהל שבוררין להם אדם שימנו עליהם לראש וכותבין לו שטר אפטרופסות ולעניות דעתין האי מילתא לית לה קצבה שאם ימנו עליהם הקהל בית דין או רב לההוא ודאי כותבין שטר שבועה או שטר קנסות כפום מאי דבעי ההוא רישא או ההוא דיינא דממנין עליהון וחתמין לתחת כל מובחרין שבאותו קהל וראוי לגדור או להחמיר בדבר זה הרבה וכל העובר בתקנה ראוי לנדותו ולהחרימו וכל הפורץ גדר ישכנו נחש.
ומצאנו בקצת נוסחי עתיקי בשטרי השטרות דכת' בהו להאי לישנא שטר אפיטרופסות. אנו זקנים וראשי הקהל דממתא פלונית החתומים למטה כך היה שברוב עונינו שחונו ונתמעטנו ונתדלדלנו עד אשר נשארנו מעט מהרבה כתורן על ראש ההר וכנס על הגבעה ונשארנו בני קהלנו בלא ראש ובלא נשיא ובלא אב בית דין ולא מנהיג עד אשר נעשו כצאן אשר אין להם רועה וקצת בני קהלנו הולכים בלא כסות וקצתן אומרין נבלות הפה וקצתן מתערבין עם הגוים ואוכלין פיתן ונעשו כהם ואין ביניהם הפרש אלא על שם היהדות לבדה, וכיון שראינו כן קצה רוחינו ונקטה עלינו ונתחברנו עם כל בני קהלינו ונשאנו ונתננו וראינו שדבר זה גנאי הוא לנו ולבני קהלנו והסכמנו במעמד כל בני קהלינו ופייסנו מקטון ועד גדול ממראנא פלוני ופלוני חבר עירנו לפי שהוא חכם ונבון וירא שמים ואמיד בממון ושונא בצע ונתמנה לנו המקום יחזיק לו טובה ובקשנו ממנו להדרכינו בדרך ישרה ולהורותינו תורת אלהינו ית' שמו לעד ויתרומם זכרו לנצח וכדי לשפוט עלינו מה שיראוהו מן השמים ולכוף לנו בני אדם שאומרין נבלות הפה ולהלקותם ולנדותם והמתערבים עם הגוים כדי להדריכם בדרך ישרה ולהסירם מעיקולם ולהורותם אולי ירחם המקום עלינו ויכפר אשמותינו בשמעינו תוכחותינו והסכמנו במעמד כל בני קהלינו וקבלנו על עצמינו ועל דורותינו בקבלה ובשבועות ובנדרים קבול גמור שלא יהא רשות לנו ולבנינו עד עולם לזוז מתוכחותיו והוראותיו ומילוליו וכל בר ישראל מבני קהלינו שיצא מדבריו או יעבור על מצותיו יהא בחזקת נדוי ובניו ממזרים פתו פת כותי ויינו יין נסך לא יקבר בקברי ישראל ויצאו בניו מבית הספר ולא יומל לו בן ומי שיעבור מדבריו וישנה את הדרך ויעקש את הישרה יהא בחרם יהושע בן נון ובקללת אלישע בן שפט ובשמתא דרב יהודה בר יחזקאל [עי' קידושין ע' ע"א], וכל המעמיד מבני קהלינו מאשר ישנו פה ואשר איננו פה היום מלכא דעלמא הוא יברך יתיה ויזכה יתיה וכו', ומה שהסכימה דעתינו עם דעת כל בני קהלינו לכתוב ולחתום ביום פלוני שנת כך וכך כתבנו וחתמנו וכו', וזה שכתבנו האי שטרא דתקנתא הכא לא שזה מקומה כי בכתב המינוי הוא מקומה אלא כתבנוהו כאן לפי שנמצא בנוסחא עתיקה בכלל השטרות.
<h2>דף ק:</h2>
והשטר הס"ו הוא שטר שומא. והוא האמור עליה בפר' גט פשוט [ב"ב קס"ט ע"א] אמ' רב נחמן כל טירפא דלא כתי' ביה קרעיניה לשטרא דמלוה לא טירפא הוא וכל אדרכתא דלא כת' בה קרעיניה לטירפא לאו אדרכתא היא, וכל שומא דלא כת' בה קרעיניה לאדרכתא לאו שומא הוא וכבר פירשנו כל זה לעיל בענין שטר הראשון שהוא שטר אדרכתא ושטר השומא הוא שעושין אותה לאחר שעשו שטר האדרכתא כי בזמן שהוא מנכסים משועבדין עושין שטר טירפא ואחריה אדרכתא ואח"כ מכריזין ועושין השומא ובזמן שגובה מנכסים בני חורין עושין האדרכתא ומכריזין ואח"כ כותבין את השומא כמו שפירשנו לעיל בענין שטר אדרכתא. ופעמים שעושין שטר שומא על משכונה ידועה ואפי' אין לפניה שטר אדרכתא שעושין על חוב שמחוייב ראובן לשמעון בין בכתב בין בעל פה ואינו רוצה ראובן לפורעו שעושין לו בית דין שומא מקרקעות שלו כדי לגבות שמעון מהן כדי חובו על הדרכים שרואין ב"ד. ובסיעתא דשמיא אנו עתידין לפרש כל זה במקומו הראוי לו בהלכות שומא ולכך לא הארכנו כאן, ולעולם אין עושין שומא בין לאחר אדרכתא בין לאחר משכונה ידועה עד שמכריזין מקודם השומא ואח"כ עושין שומא, וכדתנן בערכין פ"ו [כ"א ע"ב] שום היתומים ל' יום ושום ההקדש ס' יום ומכריזין בבקר ובערב וכו', ואמרי' בגמר' מאי שנא בבקר ובערב אמ' רב יהודה בשעת הוצאת הפועלים ובשעת הכנסת הפועלים בשעת הוצאת הפועלים דאי איכא דני[חא] (חמרא) ליה למיזבן אמ' להו לפועלים זילו סיירו לה ניהלו בשעת הכנסת פועלים דנידכר דאמ' להו ניזיל ונישייליניה. תניא נמי הכי שום היתומים ל' יום ושום ההקדש ס' יום ומכריזין בבקר ובערב בשעת הוצאת פועלים ובשעת הכנסת פועלים או[מר] שדה פלונית בסימניה ובמצרניה כך היא יפה ובכך היא שומא כל הרוצה ליקח יבוא ויקח על מנת ליתן לאשה בכתובתה ולבעל חוב את חובו דאיכא דניחא ליה באשה ואיכא דניחא ליה לבעל חוב איכא דניחא ליה באשה דשקלה על יד על יד ואיכא דניחא ליה בבעל חוב דמיקל בזוזי. [כ"ב ע"א] אמ' רב חסדא בא להכריז רצופים שלשים יום בשני ובה' שישים ואע"ג דכד חשיב להו מר (לימא) [ליומי] דאכרוזי לא הויא שישים [אלא] תמני סרי יומי כיון דמישכא שמעי אינשי. וגרסינן נמי בפר' אלמנה ניזונת [כתובות ק' ע"ב] אמ' אמימר משמיה דרב יוסף בית דין שמכרו בלא הכרזה נעשו כמו שטעו בדבר משנה וחוזרים נעשו ודאי טעו, דתנן שום היתומים שלשים יום ושום ההקדש ס' יום וכו', אי מההיא הוה אמינא שליח אבל בית דין לא קמ"ל דאפי' בית דין, ואין מכריזין אלא קרקעות של יתומים אבל לא העבדים והשטרות והמטלטלין אבל אם הוצרכו בית דין למכור מקרקע של יתומים לכרגא ולמזוני ולקבורה מזבני בלא אכרזתא. וכי היכי דמכרזי בקרקע דיתומים כד שיימיהא יתיה בית דין בשומא לבעל חוב הכי נמי מכרזי בקרקע דשאר כל אדם כד שיימי יתיה בית דין בשומא מיהו הכרזה דשאר בני אדם דלאו יתומים אינון איכא מאן דאמ' דעבדינן השתא בהכרזה דידהו כדנהיגי בכל אתרא ואתרא ולא צריך כולי האי שלשים יום בהכרזה דיתמי. וגרסינן בפר' המפקיד [ב"מ ל"ה ע"א] ההוא גברא דאפקיד כיפי לחבריה אמ' ליה הב לי כיפאי אמ' ליה לא ידענא היכא אתנחתינהו אתא לקמיה דרב נחמן א"ל כל לא ידענא פשיעותא הוא זיל שלים לא שלם, אגביה רב נחמן לאפדניה מיניה לסוף אישתכח כיפי (ואקוד) [ואיקור]. אמ' רב נחמן הדר כיפיה למאריה והדרא אפדנא למארה אמ' רבא הוה יתיבנא קמיה דרב נחמן ופירקן המפקיד (הזה) [הוה] אמינא ליה שילם ולא רצה לישבע ולא אהדר לי ולא מידי ושפיר עבד דלא אהדר לי מאי טעמא התם לא אטרחיה לבי דינא [הכא אטרחיה לבי דינא] דהא אגבי לאפדניה מיניה בעל כרחיה. לימא קסבר רב נחמן שומא הדרא לעולם לא שאני התם דשומא בטעות הוי דהא הוו כיפי מעיקרא. אמרי נהרדעי שומא הדרא עד תריסר ירחי שתא, אמ' אמימר אנא נהרדעי אנא וסבירא לי דשומא הדרא לעולם והלכתא שומא הדרא לעולם משום שנאמ' ועשית הישר בעיני י"י. פשיטא שמו לה לבעל חוב ואזל איהו ושמא לבעל חוב דידיה אמ' ליה לא עדיפת מגברא דאתית מחמתיה זבנא אורתא יהבה במתנה (הוי) [הני] אדעתא דארעא נחות ולאו אדעתא דזוזי נחות ולא הדרא. שמו לה לאינתתא ואינסיבא בעל בנכסי אשתו לוקח הוי לא מיהדר ולא מהדרינן ליה דאמ' ר' יוסי בר' חנינא באושא התקינו האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא מידי הלקוחות. אגבייה איהו מדעתיה בחובו פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמ' הדרא וחד אמ' לא הדרא מאן דאמ' לא הדרא דהא מדעתא דנפשיה אגבייה והא זביני מעליא הוא. ומאן דאמ' הדרא סבר [לא מדעתיה דנפשיה אגבייה] ולאו זביני מעליא היא והאי דאגבייה ולא אתא לבי דינא מחמת כיסופא הוא דאגבייה וקיימ' לן דכל היכא דפליגי רב אחא ורבינא הלכה כדברי המיקל הילכך אי אגבייה הלוה למלוה מדעתיה דנפשיה שלא בבית [דין] לא הדרא. מאימת אכיל פירי הוא דיהבינן ליה בשומא אמ' רבה מכי מטיא אדרכתא לידיה אביי אמ' עידיו בחותמיו זכין לו רבא אמ' מכי שלמא אכרזתא וקיימ' לן כרבא.
וזהו נוסח שטר שומא. אנו בית דין החתומין למטה כך היה שבא לפנינו פלוני בן פלוני והוציא לפנינו שטר חוב מקויים כראוי מכך וכך דינרין שהיה לו על פלוני בן פלוני והוזקקנו לעדותן של עדים ונמצא עדותן מכוונת ומקויימת כראוי וחזרנו על פלוני זה הלוה ולא מצאנו לו כלום ממה שיפרע ממנו פלוני המלוה את חובו ומצאנו שמכר לפלוני אחר זמן הלואה זה שדה פלונית ועשינו בו סדר הדין כולו בשטר הטירפא ואחר כך קרענו אותו שטר טירפא ועשינו לו סדר אדרכתא ובתר כן בעא מיננא הדין פלוני למישם ליה בזוזי הדא ארעא דכתיבנא באדרכתא ואחר כך קרענא שטר האדרכתא והכריזו שלוה לו כראוי על שדה זו ולא עלו דמיה לכך וכך דינרי' ושדרנא מבי דינא אינשי מהימנא ודבקיאין בשומא ושמו ליה הדין ארעא בכך וכך זוזי והרי היא דיליה למיכל פירותיה בלא נכיתא ובהיתרא ולמיעבד בארעא דא כל רעות נפש[י]ה לזבונה ולאורתא ולמיהבה במתנה ולמבניה (ולמשתריה) [ולמסתריה] ולשוויי אריסי וחכירי ושתלי ואינש לא ימחי בידיה מן יומא דנן ולעלם לא הדין פלוני דהוה דיליה מקודם ולא ירתוהי ולא הדין פלוני דטריפנא ליה מיניה בדינא ולא אינש אחרינא מעלמא דהכי הוה איתפסק דינא קדמנא אנחנא דייניא דחתימין לתתא ועבדנא ביה כוליה סידרא דדינא כדאחזו לנא מן שמיא ולא עוד אלא דאלו אתא איניש מעלמא וטריף לה מהדין פלוני דשיימנא ליה בדינא אחריותיה על הדין פלוני דהוה מקודם לכן משתכח ליה מידי במה לאפרועי מיניה. ומאי דהוה קדמנא אנחנא דייני ושיימנא ליה כדחזי ביום פלוני לשנה פלונית כתיבנא וחתימנא ויהיבנא בידיה לראיה ולזכות והכל שריר וקיים.
ואם זה בעל חוב גובה מנכסים בני חורין כותבין הכי. אנו בית דין החתומין למטה כך היה שבא לפנינו פלוני בן פלוני והוציא לפנינו שטר חוב מקויים כראוי מחזיק כך וכך זהובים שהיה לו על פלוני והוזקקנו לעדותן של עדים ונמצאת עדותן מכוונת ומקויימת כראוי וחזרנו על פלוני זה הלוה ולא מצאנו לו ראוי לפרוע לזה החוב אלא שדה פלוני ועשינו בו הדין כולו בשטר האדרכתא ואחר כך קרענו אותו שטר האדרכתא והכריזו לו שלוחינו כראוי על שדה זו כולה כיון שהוא גוביה מיניה דידיה. ואם הוא נמי שומא לבדה כגון שאין לפניה אדרכתא כלל אלא שהיה ממושכן בידו אותה שדה ועושין לו ב"ד שומא ממנו על הדרכים הידועים שכותבין עליהם השומא לבדה בלא שטר לפי שאין זה מקומו להאריך כאן, ובסייעתא דשמיא אנו עתידין לפרשו לפנינו בהלכות השומא.
והשטר התשיעי הוא שטר אגרת בקרות. והיא ההכרזה שמכריזין קודם השומא מיהו בין שהיא השומא על נכסים בני חורין או כשהיא השומא על נכסים משועבדים כמו שפירשנו לעיל שהמלוה או הקונה באין וטורפין אותו שדה וכותבין שטר טירפא ואדרכתא ושומא כשגובה מנכסי' משועבדים אי נמי כשגובה מנכסים בני חורין כותבין לו האדרכתא והשומא וההכרזה בנתים בין האדרכתא והשומא ואותה השומא היא שטר אחד ידוע שהיא שטר שומת חוב אבל ההכרזה כשמכריזין על נכסי יתומים למוכרן כדי שימכרו יפה ואותה ההכרזה כשכותבין עליה שטר היא הקרויה בקרות וכדגרסינן בכתובות בפר' אלמנה ניזונית [ק' ע"ב] אמר אמימר משמיה דרב יוסף בית דין שמכרו שלא בהכרזה נעשו כמי שטעו בדבר משנה וחוזרין נעשו ודאי טעו דתנן שום הדיינין שלשים יום ושום ההקדש ש(ל)שים יום ומכריזין בבקר ובערב אי מההוא הוה אמינא הני מילי שליח אבל ב"ד לא קמ"ל דאפי' בית דין. איתיביה רב אשי לאמימר שום הדיינין שפיחת או שהותיר שתות מכרן בטל הא שוה בשוה מכרן קים מאי לאו דלא אכרוז לא בדאכרוז והא מדסיפא בדאכרוז הא רישא בדלא אכרוז דקתני סיפא אגרות בקרות אפי' מכרו שוה מאה במאתים או שוה מאתים במנה מכרן קיים לא רישא וסיפא בדאכרוז ולא קשיא כאן בדברים שמכריזין עליהן כאן בדברים שאין מכריזין עליהן רישא דקתני פיחת שתות או הותיר שתות מכרן בטל ואע"ג דאכרוז בדברים שאין מכריזין עליהם אי נמי בשעה שאין מכריזין אי נמי במקום שאין מכריזין דכיון דלא בעי הכרזה בין אכרוז בין לא אכרוז חד דינא הוא אם פיחת שתות או הותיר שתות מכרן בטל שוה בשוה מכרן קיים, וסיפא דקתני אם עשו בקורות אפי' מכרו שוה מאה במאתים או מאתים במאה מכרן קיים בדברים שמכריזין עליהם ובשעה שמכריזין ובמקום שמכריזין דכיון דאכריזו עלייהו כדחזי בין פיחתו בין הותירו מכרן קיים. ואלו דברים שאין מכריזין עליהן העבדים והשטרות והמטלטלין מאי טעמא אמ' עולא עבדים שמא ישמעו ויברחו שטרות ומטלטלין שמא יגנבו שעה (שיגנבו) [שאין מכריזין] כדאמרי נהרדעי לאכרגא ולמזוני מזבנא בלא אכרזתא מקום שאין מכריזין נהרדעא דאמ' רב נחמן מעולם לא עשו אגרות בנהרדעא סבור מינה משום דבקיאי בשומא אמ' ליה רב יוסף בר מניומי לדידי מיפרשא לי מיניה דרב נחמן משום דקרו ליה בני דאכלו נכסי דאכרזתא ולאחר שמכריזין על נכסי היתומים ומוכרין השדה שנותן בו יותר כותבין לו שטר מכירה והיאך הכריזו עליה ולמה הגיעו דמיה וכי זה נתן בה יותר מכל אדם ומכרוה לו בית דין אותו שטר והיא הקרויה אגרות בקרות.
וזהו נוסחו. [אנו] (אלו) בית דין החתומין למטה כך היה שיצא שטר חוב או משכונה או שטר כתובה או שטר בית דין שהיה לו לגבות כך וכך דינרין מנכסי פלוני שנפטר לבית עולמו וחיי לרבנן ולכל ישראל שבק והובאו לפנינו אנו בית דין אותן שטרות לדין וראינו מן הדין שהיה לנו לגבות מנכסי היתומים לאלתר ולא היה בנו כח להשהות אותן השטרות עד שיגדלו היתומים מפני ייפוי כח דינם וכיון שכך יצא הדין שיגבו כך וכך דינרין לאלתר מנכסי היתומים חפשנו אחר עזבון הנפטר ומצינו שדה פלוני שהיא ראויה לימכר מכמה אנפי חדא שאינה לא עידית ולא בינונית אלא זיבורית ועוד שהיא במקום מיוחד למכירה ואכריזנא על ארעא דא תלתין יומין כדאמור רבנן ואמדנא ארעא פלונית בכך וכך ע"מ ליתן לאשה בכתובתה ולבעל חוב בחובו ובתר הכי אתא פלוני דנן על דמי ארעא כך וכך וזבנינא ליה אנחנא בי דינא להא ארעא לפלוני בר פלוני והיא דיליה ואשלים אילין זוזי דמיה זיבונא לידנא אנחנא בי דינא ויהיבנא לה לאיתתא או לבעל חוב כמא דאיתחייב יתמי מן דינא ומיומא דנן ולעלם לא ביתמי ולא בשום איניש בעלמא לתבוע ללוקח הזה בהאי ארעא מידי ואחריותא דהאי ארעא דזביננא לפלוני דנן יהא איתמי ושטר הכרזה זו ובקרות זו ומכירה זו חתוכה וחלוטה וכו' ועל היתומים ועל באי כחם לפצות ולהדיח וכותבין לו כל שאר שופרי דשטרא דזביניה ואיזבין ליה נמי להאי ארעא האשה בכתובתה או הבעל חוב בעצמו שמוסיפין הן בהכרזה על כל אדם כותבין להם נמי להאי שטרא הקרוי אגרות בקרות.
<h2>דף קב:</h2>
והשטר התשעה וארבעים הוא שטר פסקתא. והוא משטרי כדאמרינן בכתובות בפר' הנושא את האשה אמ' רב גידל אמ' רב כמה אתה נותן לבנך כך וכך ולבתך כך וכך עמדו וקידשו הן הן דברים הנקנין באמירה. אמ' רבא מסתברא מילתא דרב בבתו נערה דקא מטי הנאה לידיה בכסף קידושיה אבל בתו בוגרת דכסף קידושיה לעצמה (לה) [לא] והאלהים אמ' רב ואפי' בוגרת דאי לא תימא הכי אבי הבן מאי הנאה אית ליה אלא בההוא הנאה דקא מיחתנו אהדדי גמרו ומקנו אהדדי וכן הלכתא. ואמרינן בירוש' [כתובות פ"ה ה"א] אבל לא האח ע"י אחותו ולא אשה ע"י בתה ואפי' היא קטנה. אמ' ליה רבינא לרב אשי [דברים הללו וכו' לא ניתנו ליכתב]. ואי קשיא לך הא דתנן מתו בנותיו ניזונית מנכסים בני חורין והיא ניזונית מנכסים משועבדים מפני שהיא כבעלת חוב דשמעת מינה דניתנו ליכתב התם בשקנו מידו דסתם קנין לכתיבה עומד, וכבר פירש[נ]ו כל זה בהלכות מזונות ומעשה ידי אלמנה בענין שטר פסיקתא מיהו כתבנו קצת להחזירו בסדר השטרות, ואעפ"י שהיום נהגו ברוב המקומות לעשות תנאי השידוכין בקנין מיהו אי איכא מאן דעביד כענין שטרי פסיקאתא כגון שקידשו קנו כי הן הן הדברים הנקנין באמירה.
וזהו נוסח שטר פסיקאתא. יודעים אנו חתומי מטה עדות ברורה שאמרו לנו פלוני בן פלוני ופלוני בן פלוני הוו עלינו סהדי ותנו לנו לכל חד וחד מיננא למיהוי בידיה לזכו וכך אמ' לנו פלוני דנן דאנסיבית ליה לפלוני בריה ברתיה פלונית ויהיבנא ליה בהדה כך וכך זוזי וכך וכך מאני משתיא וארעא וביתא פלוני דנסיב פלוני ברתיה דפלוני כך וכך מאני תשמישא וארעא וביתא פלוני ועל הלין מילי ותנאי ועל דעתא קידשה פלוני לברתיה פלונית לפלוני בריה דפלוני ובתר דקידשה תבעי מיננא אנן סהדי למיכתב להם לכל חד וחד מנהון מאי דפסקו לבניהון ואנן סהדי כתיבנא וחתימנא כל מאי דהוה קדמנא ואזמיני יתה לסהדי ביום פלוני לירח פלוני לשנת פלונית ויהיבנא ביד כל חד וחד מנהון למיהוי בידיהון לראיה ולזכות והכל שריר וקיים. והאידנא לא איצטריכינן להני שנהגו לכתוב שטרי תנאי בקנין.
והשטר הע"ב הוא שטר תנאי כתובה. ותנן בכתובות פ"ה [נ"ד ע"ב] אעפ"י שאמרו בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה אם רצה להוסיף אפי' מאה מנה יוסיף וכו'. ואמרינן בגמר' רצה לכתוב לא קתני אלא רצה להוסיף מסייע ליה לר' איבו א"ר ינאי דאמ' תנאי כתובה ככתובה נפקא מינה למוכרת ולמוחלת ולמורדת ולפוגמת. ונוסח שטר תנאי כתובה יש מי שכותבו מענין המפורש בשטר אירוסין. ויש נמי שכותבין אותו מענין מה שמפורש בשטר פסיקאתא. ויש נוסחאי דכתבי בהו בהאי לישנא. יודעים אנו עדים חתומי מטה עדות ברורה כך היה שבשעה שקידש פלוני בר פלוני למרת פלוניתא בת פלוני והתנו תנאיהם בפנינו אותו בקנין גמור וקבל על עצמו פלוני דנן החתן לכתוב לה בכתובתה כסף זוזי מאתן דחזו לה מדאוריתא ומזונה וכסותה וספוקה ומיעל עלה כאורח כל ארעא ועוד קיבל עליו להוסיף לה מדיליה תוספת על עיקר כתובה כך וכך דינרין ומתנה כך וכך דינרין וקיבל על עצמו אביה או פלוני אחיה או פלוניתא אמה להזמין לה בשעת נשואיה בבגדים ותכשיטין ושמושי ערסאי כך וכך דינרין וכל אותו חצר שיש לה במקום פלוני ולצד פלוני וכל הנותר מהנדוניא להכניס בביתו של פלוני זה וקבלו על עצמם פלוני זה החתן ופלוני דנן אביה או אחיה או אמה תנאים אלו הנזכרים לעיל באחריות עליהן ועל יורשיהן אחריהן אגב ארבע אמות קרקע כהוגן וכתיקון חכמים מיומא דנן ולעלם דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי, וקנינא מפלוני דנן החתן לפלוניתא ארוסתו מפלוני דנן אביה על כל הנזכר למעלה בקנין שלם וכתבנו ביום פלוני בירח פלוני שנת כך וכך במדינת פלוני כתבנו וחתמנו וכו'.
ויש מקומות שנהגו לכתו' תנאי השידוכין. יודעים אנו עדים חתומי מטה עדות ברורה שאמ' לנו פלוני בר פלוני ופלוני בר פלוני הוו עלינו עדים וקנו ממנו להיות בידינו לזכות מחמת ששדכו אנשים בינינו והיה מן השמים ונתקיים המעשה ושדכתי אני פלוני את בתי פלונית לפלוני בן פלוני דנן לתתה לו לאשה ולהזמינה אם יזכוני מן השמים לזמן פלוני לקידושין ולנשואין וקבלתי על עצמי אני פלוני כל זה בקנין גמור ושאתן לו מעכשיו לאותו זמן כך וכך תכשיטין וקרקע פלוני במתנה גמורה עם בתי פלוניתא הנזכרת וקנו ממני על כל זה ותנו לו לפלוני חתני ולפלוניתא המיועדת להיות בידם לזכות ואם חס ושלום הייתי מעכב אותו עת מלהשלים לו כל תנאים אלו הכתובים לעיל לזמן הנזכר מעכשו הקניתי לו לפלוני זה ארבע אמות קרקע בחצרי ואגבן הרשיתיו והשלטתיו ומניתיו אפטרופוס לגבות ממני ומכל הנמצא לי כל תנאי זה הכתוב לעיל ויהא רשאי לקנסני בכך וכך דינרין ועל הכל להשלים לו התנאי וגם יהא רשאי לתת קנס זה הנזכר לכל שליט וסרדיוט גוי שירצה וכל שוחד ושכירות שיתן על סרבנותי הכל יהא רשאי לגבות ממני משלם וכמו כן קנינו אנו עדים מפלוני בן פלוני החתן הנזכר ונתננו לו לפלוני חותנו ולפלונית בתו שיהא מזומן בגוזר המקום לזמן פלוני ולקדש ולישא מרת פלונית הנזכרת זו בתו של פלוני זה ולעשות לה אז כתובה דאוריתא ותוספת דילה ומתנה לחוד כמנהג המדינה מבנות ישראל הגונות וכשרות והסך של הכתובה והתוספת והמתנה כמנהג כתובות מוהר אחת מקרובותיה המיוחסות והמעולה שבכולן. ואם חס ושלום היה מעכב פלוני זה החתן לי מלהיות מזומן לזמן זה הנזכר מלהשלים לפלונית זו ולפלוני חותנו תנאי זה לעת הנשואין מעכשו הקניתי לה לפלונית דא מיועדת לי ולפלוני חותני אגב ארבע אמות קרקע בחצרי ואגבן הרשיתים והשלטתים ומניתים אפטרופוס לגבות ממני מכל הנמצא לי תנאם משלם ויהיו רשאין לקנסני בכך וכך דינרין ולתת הקנס לכל שליט וסרדיוט גוי שירצו ועל הכל אהיה מזומן להשלים להם תנאם וכל שחד ושכירות שיתנו על סרבנותי יהיו רשאין להוציא ממני בלא שום פסדתם בעולם, והודענו אנו עדים לפלוני בר פלוני ולפלוני בר פלוני החתן כח תנאים אלו שאינן כשאר תנאים דעלמא אלא הם כתנאי כתובה וכשטרי פסיקתא שתנאם חמור מכל שטר תנאי דעלמא כי תנאים אלו נקנין בלא קנין ונקנין באמירה בעלמא ודינם כתנאי בית דין שמקנין דבר שלא בא לעולם ובדבר שבא לעולם מה שאין כן בכל התנאין שבעולם וקבלו הם על עצמם ונכנסו על כל זה בדעת מיושבת בלא שום זכר אונס ומודעא בעולם ותנאי זה שריר ומקויים וחזק ובריא כדין כל וכו'. וקנינן אנו עדים מפלוני בר פלוני לפלוני בר פלוני חותנו ומפלוני בר פלוני לפלוני בר פלוני בכל מאי דכתיב ומפורש לעילא במנא דכשר למקניא ביה, ומה שהיה בפנינו וכו' עד והכל שריר וקיים. ויש מקומות נמי שנוהגין לכתוב שני שטרות מתנאי זה אחד מתנאי החותן לחתן ואותו השטר העומדת ביד החתן. והשנית כותבין בה תנאי החתן לחותן ואותה השטר העומדת ביד החותן. וספרי דוקני נהגו למיכתב בשטרי דוקני בתנאי החותן לחתן הכי. וקנו ממני או וקבלתי על עצמי מעכשו בקנין גמור לתת לו לפלוני חתני אותו עת עם בתי כך וכך דינרין תכשיטין וקרקע פלוני וכו'. ויהא רשאי שיגבה ממני ומן הבאי' מכחי בעת המעשה כך וכך דינרין וכו' כי מעכשו הקניתי לו כל מה שקניתי ושעתיד אני [לקנות] לגבות ממני ומיורשי אותו עת תנאי זה ושטר תנאי זה באחריות עלי ועל יורשי וכו'. ואם יש מי שיעלה על לבו לשאול היאך הבן משתעבד בדבר זה לאחר מיתת אביו מפני שהוא טועה בהא דתנן בכתובות פר' שני גזילות [ק"ט ע"א] הפוסק מעות לחתנו ופשט את הרגל תהא יושבת עד שתלבין ראשה. ואדמון אומ' יכולה היא שתאמ' אלו פסקתי לעצמי הייתי יושבת עד שתלבין ראשי עכשו אבא פסק עלי מה אני יכולה לעשות או כנוס או פטור, אלמא משמע שאין התנאי מתקיים לאחר מיתת האב, התם בשלא הניח האב עזבון כלל במה להשלים התנאי אבל היכא שנותר עזבון מן האב מקרקעי או מטלטלי וכת' לו שיגבה התנאי ממנו ומיורשיו למה לא יפרע מעזבונו והלא חמור הוא תנאי שטר פסיקתא משאר תנאי דעלמא שאלו נקנין באמירה בעלמא ואיך לא יהיה התנאי קיים ממנו ומיורשיו. ואם לא כת' לו הכי והניח עזבון אלא ודאי אם כת' לו הכי תנאו קיים ממנו ומיורשיו כי מעת הקנין נשתעבד לו כל מה שקנה ושעתיד לקנות לתנאו עד שיקיימנו, וההיא מתני' דהפוסק מעות לחתנו בשלא הניח האב עזבון כלל במה לקיים לחתן את תנאו.
והשטר הששי הוא שטר אירוסין. ואשכחן בנוסחי עתיקי בקצת חיבור השטרות דכת' בהו הכי שטר אירוסין וזהו טופסו. זכרון עדות שהיה בפנינו ביום פלוני בירח פלוני בשנת פלוני למניינא דרגילנא למימני ביה במתא פלוני דעל מקום פלוני מותבה איך פלוני בר' פלוני אמ' לפנינו הוו עלי עדים וקנו ממני וכתבו וחתמו עלי בכל לשון של זכות ותנו לה לפלונית בת פלוני דילהוי בידה לזכי מחמת שקבלתי עלי מעכשיו בקנין גמור למיכתב לה בכתובתה בשעת נשואין כ"ה זוזי דחזו לה מדאוריתא ולהוסיף לה במתנה כך וכך זוזי טבי ותקילה תמניא זוזי בדינרא ומזונה וכסותה וסיפוקה וקנינא מפלוני בר' פלוני לפלוניתא ארוסתיה בכל מאי דכתי' ומפורש (לכלא) [לעילא] במנא דכשר למיקניא ביה וכל שופרא דשטרא והכל שריר וקיים ולעניות דעתין האי נוסחא דהאי שטרא לא מיקרי שטר אירוסין כי זה בכלל. ויש נמי מי שכתבו בספרו בהאי לישנא. ספר אירוסין בכך וכך לשבת בכך וכך לחדש פלוני איך פלוני בר' פלוני אמ' לה לפלונית בת פלוני בתולתא הואי לי לאנתו כדת משה וישראל וכתיבנא ליה מהר בתוליכי כסף מאתן דחזו ליכי מדאוריתא וצביאת מרת פלונית דא והות לפלוני דנן לאנתי וכן התנה לה לפלוניתא ארוסתו כדי שיכתו' בכתובה ליום נשואיה כך וכך דינרין וכך וכך זהובים כך וכך בגדים כל אלו שיכתבו בכתובתה כשאר נכסים שהביאה מבית אביה לבית בעלה וכך אמר פלוני דנן אחריות כתובתה דא קבלית עלי ועל ירתאי בתראי להתפרעא מכל שפר ארג נכסין וקינינין וכו' עניינא דשטרא וגם זו אינה שטר אירוסין אבל שטר אירוסין לעניות דעתין הוא שאמרו עליו רבותי' חכמי המשנה והתלמוד [קידושין ב' ע"א] האשה נקנית בכסף בשטר ובביאה ושטר הוא שטר אירוסין. ואמרינן בבריתא [שם ט' ע"א] בשטר כיצד כת' לה על הנייר או על החרס אעפ"י שאין בו שוה פרוטה בתך מקודשת לי בתך מאורסת לי בתך לי לאנתו מקודשת. מתקיף לה רבא והא לא דמי האי שטרא לשטרא דזביני התם [מוכר] כותב שדי מכורה לך והכא בעל כותב בתך מקודשת לי, ופריק רבא הכא כי יקח איש אשה בלוקח תלא רחמנא לכתו' שהוא הבעל התם ומכר משדה וגו' במוכר תלא רחמנא למכור ודחינן להאי סברא ואסקא רבא אלא הילכתא נינהו ואסמכינהו רבנן אקראי. ואמ' רבא אמ' רב נחמן כת' לו על הנייר או על החרס אעפ"י שאין בו שוה פרוטה בתך מקודשת לי בתך מאורסת לי בתך לי לאנתו בין על ידי אביה בין ע"י עצמה מקודשת מדעתו והוא שלא בגרה. כת' לה על הנייר או על החרס אעפ"י שאין בו שוה פרוטה הרי את מקודשת לי הרי את מאורסת לי הרי את לי לאנתא בין ע"י אביה בין ע"י עצמה מקודשת מדעתה והוא שבגרה. בעי ריש לקיש שטר ארוסין שכתבו לקדש בו את האשה בעינן כתיבה לשמה או לא מי מדמינן ליה לגט דבעינן כתיבה לשמה או הויות להדדי מדמינן ומה הויה דכסף לא בעינן לשמה אף הויה דשטר לא בעינן כתיבה לשמה, ומסקינן בתר דבעיא הדר פשטה ויצאה והיתה מה יציאה דגט בעינן כתיבה לשמה אף הויה דשטר אירוסין בעינן כתיבה לשמה. איתמר כתבו לשטר אירוסין שמתקדשת בו לשמה ושלא מדעתה רבא ורבינא אמרי מקודשת מאי טעמא דמקשינן הויה ליציאה מה יציאה דכתיבת גט לשמה ושלא מדעתה אף הויה דשטר אירוסין כך. רב פפא ורב שרביא אמרי אינה מקודשת מה יציאה בעינן דעת מקנה אף הויה נמי בעינן דעת מקנה. ומותבינן עלייהו אין כותבין שטרי אירוסין ונשואין אלא מדעת שניהם מאי לאו שטרי אירוסין ממש לא שטרי פסיקאתא וכדרב גידל דאמ' כמה נותן אתה לבתך כך וכך ולבנך כך וכך, ואיכא מרבוותא מאן דפסק דהלכתא כרב פפא ורב שרביא שאם כתבו לשטר אירוסין לשמה ולא כתבו מדעתה שאינה מקודשת האשה בלא שטר אירוסין כיון שנכתב שלא מדעתה ואע"ג דמשנינן בהא דמקשינן עלייהו בשטרי פסיקאתא וכדרב גידל [ההוא] (א)שנויי [הוא ו]לא סמכינן אשנויי. ויש מי שאומרין דהלכתא כרבא ורבינא דאמרי מקודשת וכת' ר"ח הכי ודבר זה צריך עיון. וכיון דלא פשיט לן מילתא צריך למעבד לחומרא ולמכתב לשטר אירוסין לשמה ולדעתה וזהו שטר אירוסין שאמרנו עליו שכותב על הנייר לשם האשה הרי את מקודשת לי הרי את מאורסת לי הרי את לי לאנתו ומוסרו לה בפני שנים עדים והיא מתקדשת בו. ויש מי שנוהגין לכתו' בו הכי הרי את מקודשת לי כדת משה וישראל, ויש נמי מי שאומרין שאע"פ שכות' בו בשטר הכי צריך למימר לה בפני עדים כשמוסרה לה הרי את מקודשת לי בזו השטר כדת משה וישראל. ירושלמי [קידושין פ"א ה"א] בשטר הדא דתימ' בשטר שאין בו שוה פרוטה אבל אם שוה כסף הוא והאידנא לא צריכינן לכל הני דקדוקי דנהיגי עלמא לקדושי בטבעת של זהב ואין מקדשין בביאה ולא בשטר כלל ונסתלקו מכל המקומות קידושי ביאה ושטר ולא נהגינן בהו אלא בכסף בלבד.
<h2>דף קז:</h2>
השטר העשרים היא שטר פסק דין. ולשון פסק דין זה נוהג על כל שטרי מעשה בית דין שידונו בין שני בעלי דינין או בשטר כתובה שיגבו לאשה או במזונותיה או במכירתה לצורך מזונות ובזמן שדנין ב"ד בין שני בעלי דינין ותבע האחד מבית דין לכתוב לו פסק דין במה שדנו לו צריכין הם לעשות וכותבין בו כל הענין והיאך היו הדברים והטענות בפניהם והיאך היה הפסק דין ביניהם ולכך היא נקראת שטר פסק דין ושטר זה נוהג על כל הדברים שיזדמן לב"ד ולכך לא יכלנו לפרש שורש הדבר אלא לפי מה שיזדמן לפני ב"ד וידונו להם שיפסקו הדין עליהם אותו הטופס הוא שכותבין בשטר פסק דין. ויש לך נמי פסק דין אחר(י) שכותבין שאינו על דרך זה אלא כגון שביקש מן בית דין או שנתחייב בפניהם כתבו ותנו לי מאי זה טעם דנתוני וכדגרסינן התם במס' סנהדרין בסוף פר' שלישי [ל"א ע"ב] איתמר נמי אמ' רב סיפרא שנים שנתעצמו בדין אחד אומ' נדון כאן ואחד אומ' נלך לבית הועד כופין אותו ודן בעירו ואם אמ' להם כתבו לי מאי זה טעם דנתוני כותבין ונותנין לו וכו'. ונוסח שטרי פסק דין הרי אנו כותבין קצתן מיהו אין לעמוד על בירור(י)ן שמכמה פנים מתחלף נוסח השטר לפי מה שיזדמן להם הדין. אנו בית דין החתומים למטה כך היה שהוזקקנו על עסק פלוני ופלוני דקריבא קדמנא לדינא וטען פלוני על פלוני כך וכך ושאלנו לפלוני ולפלוני ואהדר כך וכך ולפום מאי דחזינו מגו טענתיהו או על פום סהדי אי איכא סהדי בההוא דינא או לפום הודאתן ומתוך טענותיהן וראיותיהן ועדות העדים פסקנו הדין עליהן כפום מאי דאחזו לנא מן שמיא ונזדכה פלוני מתוך דבריהם ונתחייב פלוני חבירו לתת לו כך וכך זוזים מאותן שתבעו בפנינו כגון ראובן תבע לשמעון ואמ' דלית ליה עליה מהלין מאה זוזי דתתבעיתי בהון קדמיכון אלא חמישים זוז ולכך חייבנו מן הדין לשמעון זה לפרוע הלין חמישים זוז שהודה בהן לראובן ועל השאר חייבנוהו שבועה על התורה ואם כפר שמעון בכל ואמ' שאין לו לראובן עלי כלום ואיכא סהדי במקצת כותבין הכי. ושאלנו לשמעון מאי אמרת בהלין מאה זוזי דתבע יתך ראובן בהון ואמ' דלית לי גבאי מידי ואפי' חד זוזא ואמינא ליה לראובן אית לך סהדי עליה ואמ' אין ומדאתו פלו' ופלו' תרי סהדי כשרי ואסהידו על שמעון דנן באנפוהי דאית ליה עליה חמשין ופסקנא דינא על שמעון דמשלם לראובן חמשין זוזין דאסהידו בהון סהדי ומשתבע אשארא בגזרתא או שבועה דאוריתא ואי ליכא אלא שבועת היסת כותבי' הכל מפורש בההוא פסק דינא וכן כל מאי (דאי תפסק) [דאיתפסק] בפסק דינא קמייהו כותבין הכל, ואי הוו קרקע או ביתו דמשוו בחזקת ראובן ומפקין יתיה מחזקת שמעון כותבין הכל כפום מאי דאיתפסק קדמיהון.
אנו בית דין החתומים למטה כך היה שבאת לפנינו פלונית בת פלוני לבי דינא אלמנתו של פלוני ובניה או בנותיה פלו' ופלו' עמה ופלוניתא דא האלמנה הוציאה לפנינו שטר כתובתה מחזיק כך וכך וזמן הכתובה מיום פלו' ונתקיימה אותה שטר כתובה בפנינו בעדים ברורים החתומים בה וקיומיהון מתוכן דחתימת גופייהו היא. ותבעה ליתומים בפנינו ואמרנו לה לפלונית דא יש ליך מנכסי בעליך כלום ואמרה לא נותר לי ממנו כלום ולא התפיסני מעולם לא (צדדי) [צררי] ולא שום דבר אלא מה שאני מראה בפניכם מבגדי מלבושי שאני מתכסה בהן וכל נכסי בעלי בין מקרקעי בין מטלטלי הרי הם בידי היתומים או בידי אפוטרופוס שלהם ואנו ב"ד חקרנו אחר עזבון פלו' בעלה הנפטר ואחר דבריה ואע"פ שראינו דבריה נכוחים על הכל חייבנוה שבועה האלמנה כתיקון חכמים שלא החביאה ושלא הבריחה ושלא גזלה ולא גנבה ושלא כסתה מנכסי פלוני בעלה שום דבר וגם לא אתפסה בעלה (צדדי) [צררי] ואנו ב"ד קבלנו שבועה ממנה בפני היתומים והגבהינוה כתובתה מנכסים ומקרקעות אלו על מנהג מקומינו ומיום זה ואילך אין לה בנכסי היתומים לא מזונות ולא שום תביעות בעולם וגם מיום זה ואילך לא יהא כח ורשות בידי היתומים ולא בידי הבאים מכחם להשביעה שום שבועה לא מחמת כתובה ולא מחמת שאר נכסי עזבון בעלה ואם לא קבלו השבועה ונתפשרו בה עם היתומים כותבין הכי וכשבאת לפנינו פלוניתא זו לישבע עמדו בפנינו היתומים ומחלו לה אותה שבועה שחייבנוה והמחילה שמחלו לה ברצון נפשם שלא בשום אונס כלל אלא בלב שלם ובנפש חפצה ובדעת שלימה וקנו מן היתומים עדים בקנין גמור על מחילה זו בפנינו שלא יהא להם רשות ליתומים ולא לבאין מכחם לעולם לטעון ולערער על אותה שבועה שמחלו לה בפנינו בקנין גמור ושמנו לה אנו בית דין בכתובתה במה שנתפשרנו עמה כך וכך בתים או כך וכך מטלטלין או כך וכך זהובי' שנתפשרנו עמה ופרענוה השלמת כתובתה כמין שנתפשרנו עמה בקנין גמור ולא נותר לה לגבות מכל כתובתה משוה פרוטה ולמעלה ולא משוה פרוטה ולמטה כי במה שנתננו לה מבתים אלו או ממטלטלי' אלו הנזכרין קנינו ממנה עדים בקנין גמור בפנינו שנתקבלה כל כתובתה ומחלה אותה וכל מי שיבוא מארבע רוחות העולם ויערער עליה או על הבא מכחה שומא ששמנו לה וממחילת שבועה זו שמחלו לה היתומים יהיו דברי המערער בטלין ומבוטלין וחשובין כחרס הנשבר שאין בו שום ממש לפי שבפנינו אנו בית דין נעשה מעשה זו בקנין וכדת וכראוי ונפסק פסק דין ואנו החזקנוה בכל מה ששמנו לה ובמחילת השבועה שנעשית בפנינו וקרענו הכתובה קרע בית דין. ומה שהיה בפנינו כתבנו וחתמנו ביד פלונית זו להיות בידה לראיה ולזכות ומה שהיה בפנינו ביום פלו' לירח פלוני שנת פלונית לבריאת עולם למנין שאנו מונין כאן במתא פלונית וכתבנו וחתמנו ונתתנו בידה והכל שריר וקיים.
אנו בית דין או קהל החתומים למטה כך היה מעשה שבא לפלוני בר' פלוני אפטרופוסות בידו שריר ומקויים בידו בעדים ברורים החתומים בו והתחיל לטעון ולקבול ולהתרעם על פלוני בר פלוני והוציא עליו שטר חוב של פלוני ממאה זהובים וזמננו לפלוני ואמרנו לו ראה מה קובל עלינו פלוני בר פלוני אפטרופוס של פלוני מיד אמ' לנו הרי דבר שלו (מקויי"ם) מזומן יעשה לי חיזוק ואפרע אותו מיד הוציא זהובים ופרעו בפנינו וקיבל שטר החוב ופרעו וכך אמ' לנו פלוני זה אפוטרופוס של פלוני הוו עלי עדים וקנו וכתבו וחתמו עלי בכל לשון של זכות ותנו לו לפלוני בר פלוני להיות בידו לזכות מחמת שפרעני מאה זהובים של פלוני כמו שהרשני וגביתי אותן ממנו ולא נשתייר עליו משוה פרוטה ולמעלה וקרעתי לו זה שטר חוב ומהיום אין לי ולא לפלוני עליו לא דין ולא מאמר ולא שבועה ולא גזירה ולא חרם ולא שום טענה בעולם וכל מי שיבוא מארבע רוחות העולם בן ובת אח ואחות קרוב ורחוק יורש ונוחל יהודי או ארמאי דיקום ויהגה וישתעי דינא בהדין פלוני מחמת מאה דינרין של פלו' שפרעני בין בכתב עברי רומי יוני וישמעאלי ופרסי בין בעל פה יהיו דבריהם וכתביהם בטלין ומבוטלין ושובתין וחשובין כחספא דלית ליה מששא לא בדיני ישראל ולא בדיני האומות וכל מודעי וכו'. וכך אמ' לנו פלוני זה אפטרופוס של פלו' אחריות שטר שובר זה ופסקא זו קבלתי עלי ועל יורשי אחרי כחומר כל שוברין ושטרי פסקות ופשרות ותקנות שתקנו חכמים כהוגן וכשורה דנהיגי בישראל מיומא דנן ולעלם דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי. וקנו עדים בפנינו מן פלוני זה אפטרופוס של פלוני לפלוני בר פלוני בכל דכתי' ומפורש לעיל במנא דכשר למקנא ביה. ומה שהיה בפנינו אנו בית דין כתבנו וחתמנו ונתננו ביד פלוני זה [ביום פלוני] לירח פלו' שנת פלונית להיות בידו לראיה ולזכות והכל שריר וקיים.
<h2>דף קט.</h2>
והשטר הע"ב הוא שטר תנאי כתובה. ותנן בכתובות פ"ה [נ"ד ע"ב] אעפ"י שאמרו בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה אם רצה להוסיף אפי' מאה מנה יוסיף וכו'. ואמרינן בגמר' רצה לכתוב לא קתני אלא רצה להוסיף מסייע ליה לר' איבו א"ר ינאי דאמ' תנאי כתובה ככתובה נפקא מינה למוכרת ולמוחלת ולמורדת ולפוגמת. ונוסח שטר תנאי כתובה יש מי שכותבו מענין המפורש בשטר אירוסין. ויש נמי שכותבין אותו מענין מה שמפורש בשטר פסיקאתא. ויש נוסחאי דכתבי בהו בהאי לישנא. יודעים אנו עדים חתומי מטה עדות ברורה כך היה שבשעה שקידש פלוני בר פלוני למרת פלוניתא בת פלוני והתנו תנאיהם בפנינו אותו בקנין גמור וקבל על עצמו פלוני דנן החתן לכתוב לה בכתובתה כסף זוזי מאתן דחזו לה מדאוריתא ומזונה וכסותה וספוקה ומיעל עלה כאורח כל ארעא ועוד קיבל עליו להוסיף לה מדיליה תוספת על עיקר כתובה כך וכך דינרין ומתנה כך וכך דינרין וקיבל על עצמו אביה או פלוני אחיה או פלוניתא אמה להזמין לה בשעת נשואיה בבגדים ותכשיטין ושמושי ערסאי כך וכך דינרין וכל אותו חצר שיש לה במקום פלוני ולצד פלוני וכל הנותר מהנדוניא להכניס בביתו של פלוני זה וקבלו על עצמם פלוני זה החתן ופלוני דנן אביה או אחיה או אמה תנאים אלו הנזכרים לעיל באחריות עליהן ועל יורשיהן אחריהן אגב ארבע אמות קרקע כהוגן וכתיקון חכמים מיומא דנן ולעלם דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי, וקנינא מפלוני דנן החתן לפלוניתא ארוסתו מפלוני דנן אביה על כל הנזכר למעלה בקנין שלם וכתבנו ביום פלוני בירח פלוני שנת כך וכך במדינת פלוני כתבנו וחתמנו וכו'.
ויש מקומות שנהגו לכתו' תנאי השידוכין. יודעים אנו עדים חתומי מטה עדות ברורה שאמ' לנו פלוני בר פלוני ופלוני בר פלוני הוו עלינו עדים וקנו ממנו להיות בידינו לזכות מחמת ששדכו אנשים בינינו והיה מן השמים ונתקיים המעשה ושדכתי אני פלוני את בתי פלונית לפלוני בן פלוני דנן לתתה לו לאשה ולהזמינה אם יזכוני מן השמים לזמן פלוני לקידושין ולנשואין וקבלתי על עצמי אני פלוני כל זה בקנין גמור ושאתן לו מעכשיו לאותו זמן כך וכך תכשיטין וקרקע פלוני במתנה גמורה עם בתי פלוניתא הנזכרת וקנו ממני על כל זה ותנו לו לפלוני חתני ולפלוניתא המיועדת להיות בידם לזכות ואם חס ושלום הייתי מעכב אותו עת מלהשלים לו כל תנאים אלו הכתובים לעיל לזמן הנזכר מעכשו הקניתי לו לפלוני זה ארבע אמות קרקע בחצרי ואגבן הרשיתיו והשלטתיו ומניתיו אפטרופוס לגבות ממני ומכל הנמצא לי כל תנאי זה הכתוב לעיל ויהא רשאי לקנסני בכך וכך דינרין ועל הכל להשלים לו התנאי וגם יהא רשאי לתת קנס זה הנזכר לכל שליט וסרדיוט גוי שירצה וכל שוחד ושכירות שיתן על סרבנותי הכל יהא רשאי לגבות ממני משלם וכמו כן קנינו אנו עדים מפלוני בן פלוני החתן הנזכר ונתננו לו לפלוני חותנו ולפלונית בתו שיהא מזומן בגוזר המקום לזמן פלוני ולקדש ולישא מרת פלונית הנזכרת זו בתו של פלוני זה ולעשות לה אז כתובה דאוריתא ותוספת דילה ומתנה לחוד כמנהג המדינה מבנות ישראל הגונות וכשרות והסך של הכתובה והתוספת והמתנה כמנהג כתובות מוהר אחת מקרובותיה המיוחסות והמעולה שבכולן. ואם חס ושלום היה מעכב פלוני זה החתן לי מלהיות מזומן לזמן זה הנזכר מלהשלים לפלונית זו ולפלוני חותנו תנאי זה לעת הנשואין מעכשו הקניתי לה לפלונית דא מיועדת לי ולפלוני חותני אגב ארבע אמות קרקע בחצרי ואגבן הרשיתים והשלטתים ומניתים אפטרופוס לגבות ממני מכל הנמצא לי תנאם משלם ויהיו רשאין לקנסני בכך וכך דינרין ולתת הקנס לכל שליט וסרדיוט גוי שירצו ועל הכל אהיה מזומן להשלים להם תנאם וכל שחד ושכירות שיתנו על סרבנותי יהיו רשאין להוציא ממני בלא שום פסדתם בעולם, והודענו אנו עדים לפלוני בר פלוני ולפלוני בר פלוני החתן כח תנאים אלו שאינן כשאר תנאים דעלמא אלא הם כתנאי כתובה וכשטרי פסיקתא שתנאם חמור מכל שטר תנאי דעלמא כי תנאים אלו נקנין בלא קנין ונקנין באמירה בעלמא ודינם כתנאי בית דין שמקנין דבר שלא בא לעולם ובדבר שבא לעולם מה שאין כן בכל התנאין שבעולם וקבלו הם על עצמם ונכנסו על כל זה בדעת מיושבת בלא שום זכר אונס ומודעא בעולם ותנאי זה שריר ומקויים וחזק ובריא כדין כל וכו'. וקנינן אנו עדים מפלוני בר פלוני לפלוני בר פלוני חותנו ומפלוני בר פלוני לפלוני בר פלוני בכל מאי דכתיב ומפורש לעילא במנא דכשר למקניא ביה, ומה שהיה בפנינו וכו' עד והכל שריר וקיים. ויש מקומות נמי שנוהגין לכתוב שני שטרות מתנאי זה אחד מתנאי החותן לחתן ואותו השטר העומדת ביד החתן. והשנית כותבין בה תנאי החתן לחותן ואותה השטר העומדת ביד החותן. וספרי דוקני נהגו למיכתב בשטרי דוקני בתנאי החותן לחתן הכי. וקנו ממני או וקבלתי על עצמי מעכשו בקנין גמור לתת לו לפלוני חתני אותו עת עם בתי כך וכך דינרין תכשיטין וקרקע פלוני וכו'. ויהא רשאי שיגבה ממני ומן הבאי' מכחי בעת המעשה כך וכך דינרין וכו' כי מעכשו הקניתי לו כל מה שקניתי ושעתיד אני [לקנות] לגבות ממני ומיורשי אותו עת תנאי זה ושטר תנאי זה באחריות עלי ועל יורשי וכו'. ואם יש מי שיעלה על לבו לשאול היאך הבן משתעבד בדבר זה לאחר מיתת אביו מפני שהוא טועה בהא דתנן בכתובות פר' שני גזילות [ק"ט ע"א] הפוסק מעות לחתנו ופשט את הרגל תהא יושבת עד שתלבין ראשה. ואדמון אומ' יכולה היא שתאמ' אלו פסקתי לעצמי הייתי יושבת עד שתלבין ראשי עכשו אבא פסק עלי מה אני יכולה לעשות או כנוס או פטור, אלמא משמע שאין התנאי מתקיים לאחר מיתת האב, התם בשלא הניח האב עזבון כלל במה להשלים התנאי אבל היכא שנותר עזבון מן האב מקרקעי או מטלטלי וכת' לו שיגבה התנאי ממנו ומיורשיו למה לא יפרע מעזבונו והלא חמור הוא תנאי שטר פסיקתא משאר תנאי דעלמא שאלו נקנין באמירה בעלמא ואיך לא יהיה התנאי קיים ממנו ומיורשיו. ואם לא כת' לו הכי והניח עזבון אלא ודאי אם כת' לו הכי תנאו קיים ממנו ומיורשיו כי מעת הקנין נשתעבד לו כל מה שקנה ושעתיד לקנות לתנאו עד שיקיימנו, וההיא מתני' דהפוסק מעות לחתנו בשלא הניח האב עזבון כלל במה לקיים לחתן את תנאו.
